תלמוד ירושלמי יומא פרק ד הלכה ה

משנה: בכל יום מקריב פרס בשחרית ופרס בין הערבים והיום מוסיף מלא חפניו. בכל יום היתה דקה והיום דקה מן הדקה: בכל יום הכהנים עולין במזרחו ויורדין במערבו והיום עולין באמצע ויורדין באמצע. רבי יהודה אומר לעולם כהן גדול עולה באמצע ויורד באמצע. בכל יום כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הכיור והיום מן הקיתון של זהב. רבי יהודה אומר לעולם כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הקיתון של זהב: הלכה: פיטום הקטורת. הצרי והצפורן החלבנה והלבונה משקל שבעים שבעים מנה. מור וקציעה שיבולת נרד וכרכום משקל ששה עשר ששה עשר מנה. קושט שנים עשר. קילופה שלשה. קינמון תשעה. נמצאת אומר. שלש מאות וששים וחמש מנים היו כנגד ימות השנה. ושלשה שלאותו היום. הדא היא דתנינן. והיום מוסיף מלא חפניו. כרשינה תשעת קבין. יין (קפניסין) [קפריסין] שלש סאין ושלש קבין. אם אין לו יין (קפניסין) [קפריסין] מביא חמר חיוורין עתיק. מלח סדומית רובע. מעלה עשן כל שהוא. רבי נתן אומר. אף (קפרת) [כיפת] הירדן כל שהוא. נתן בה דבש פסלה. חסר בה אחת מסממניה חייב מיתה. תני. רבן שמעון בן גמליאל אומר. הצרי אינו אלא (סרף) [שרף] שלעצי (הקטב) [הקטף]. בורית כרשינה למה היתה באה. שבה שפין את הצפורן מפני שהיא נאה. יין (קפניסין) [קפריסין] למה היא באה. שבה (שפין) [שורין] את הצפורן מפני שהיא עזה. והלא מי רגלים יפין לה. אלא שאין מכניסין ריח רע לעזרה מפני הכבוד. וכשהיה מידק היה אומר. הדק היטב. הדק היטב. שהקול יפה לבשמים. חיסר בה אחת מסממניה או שנתן בה מעט דבש היתה פסולה. לא נתן לתוכה מלח או שנתן לתוכה מעלה עשן נתחייב מיתה. אמר רבי זעורה. ועובר משום הכנסה יתירה. תני בר קפרא. הפטמין שבירושלם היו אומרים. אילו היה נותן לתוכה מעט דבש לא היה כל העולם כולו יכול לעמוד בריחה. תני. פיטמה חציים כשירה. שילשים ורבעים לא שמענו. רבי אומר. כמידתה היתה כשירה. ודא דאת מר. פיטמה חציים כשירה. חצי כל סממן וסממן. אחת לששים לשבעים שנה היא היתה באה חציים מן השיריים. הדא היא מותר הקטורת מה היו עושין בה. תני. הקטיר כזית בחוץ חייב. פחות מכזית בפנים פטור. רבי זעורה בשם רב ירמיה. נפטרו הציבור ידי חובתן. רבי יוסי בירבי בון בשם רבי ירמיה. מן מה דתני. הקטיר כזית בחוץ חייב. מינה את שמע. פחות מכזית בפנים פטור. דקה. מה תלמוד לומר. לפי שנאמר ושחקת ממנה הדק. אם כן למה נאמר דקה. שתהא דקה מן הדקה. כיצד הוא עושה. מפריש שלשת מנים מערב יום הכיפורים ומחזירן למכתשת כדי למלאות ממנה חפניו כדי לקיים בה דקה מן הדקה. אמר רבי יונה. חוץ מקידוש הראשון. אמר רבי יוסה. ואפילו מקידוש הראשון. מתניתה פליגא על רבי יונה. כל הכלים שהיו במקדש היו ראויין לקידוש ידים ורגלים. פתר לה. חוץ מקידוש הראשון. מתניתה פליגא על רבי יוסה. הכיור והכן מעכבין. פתר לה. מקומן מעכב.