תלמוד ירושלמי יומא פרק ד הלכה ו

משנה: בכל יום היו שם ארבע מערכות והיום חמש דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר בכל יום שלש והיום ארבע. רבי יהודה אומר בכל יום שתים והיום שלש: הלכה: מה טעמא דרבי מאיר. והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה זו מערכת קיומי אש. ובער עליה הכהן זו מערכת איכול איברין ופדרים. וערך עליה העולה זו מערכה גדולה. והקטיר עליה חלבי השלמים זו קטורת. ולית לרבי יוסה מערכת איכול איברין. ולית לרבי יהודה מערכת קיומי אש. מה מקיים רבי יהודה אש תמיד. אש שאמרתי לך תהא תמיד לא תהא אלא על מזבח החיצון. אמר רבי אלעזר. האיברין והפדרין שלא נתאכלו מבערב עושה אותן מדורה ושורפן בפני עצמן. ודוחין עליהן את השבת. רבי יעקב בר אחא בשם רבי שמואל בר אבא. מתניתא אמרה כן. בכל יום היו שם ארבע מערכות. מה את שמע מינה. אמר רבי מנא. והיום חמש. רבי בון בר חייה בעא קומי רבי זעורה. דבר שאינו מעכב דוחה. אמר ליה. הרי עידי החודש הרי אינן מעכבין ודוחין. דתנינן תמן. שעל מהלך לילה ויום מחללין את השבת ויוצאין לעידות החודש. מניין למערכת יום הכיפורים. רבי ירמיה בשם רבי פדת. גחלי. מה תלמוד לומר אש. שהיא בטילה על גבי גחליה. גחלי. יכול עוממות. תלמוד לומר אש. אי אש יכול שלהבת. תלמוד לומר גחלי אש. הא כיצד. מן הלוחשות הללו. ומניין שתהא האש בטילה על גבי גחלים. תלמוד לומר גחלי אש. רבי יהושע בן לוי אמר. אין לחם הפנים נפסל בשעת מסעות. [רבי יוחנן אמר. לחם הפנים נפסל בשעת מסעות.] רבי חייה בשם רבי יהושע בן לוי. כאשר יחנו כן יסעו. מה בחנייתם אינו נפסל אף בנסיעתם אינו נפסל. רבי אמי בשם רבי יהושע בן לוי. ונסע אוהל מועד מחנה הלוים בתוך המחנות. כבתוך המחנות. רבי יעקב בר אחא רבי אמי בשם רבי אלעזר. השורף קדשים בחוץ בשעת מסעות לוקה. אמר רבי יוחנן. קדשים נדחין בשעת מסעות. טמאים פרושים כל אחד ואחד במחיצתו. אמר רבי יוסה. תדירא הא מילתא בפומהון דרבנן. נסתלקו הפרכות הותרו המחיצות לזבין ולמצורעין. מתניתה מסייעה לדין ומתניתה מסייעה לדין. מתניתה מסייעה לרבי יהושע בן לוי. תמיד. תמיד אפילו בשבת. תמיד אף בטומאה. מתניתה מסייעה לרבי יוחנן. לא תכבה. אף במסעות. [בשעת מסעות] מה היו עושין לה. היו כופין עליה (פסקתיר) [פסכתיר]. דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר. אף בשעת מסעות היו מדשנין אותה. שנאמר ודשנו את המזבח ופרשו עליו בגד ארגמן. הא אילו היה המזבח דליק לא היה בגד ארגמן נשרף. מה עבד לה רבי יודה. (פסקתיר) [פסכתיר]. היו כופין עליה מלמעלה. מה מקיים רבי יודה. ודשנו את המזבח. וירוון. כיי דמר רבי יודה בן פזי. ואכל ושבע ודשן.