תלמוד ירושלמי יומא פרק ה הלכה ב

משנה: החיצונה פרופה מן הדרום והפנימית מן הצפון ומהלך ביניהן עד שמגיע לצפון. הגיע לצפון והפך פניו לדרום הלך לשמאלו עם הפרוכת עד שמגיע לארון הגיע לארון נותן את המחתה בין שני הבדים צבר את הקטורת על גבי גחלים ונתמלא הבית עשן. יצא ובא לו דרך כניסתו. מתפלל תפלה קצרה ולא היה מאריך בתפלתו שלא להבעית את ישראל: הלכה: תני. מן המנורה ולדרום היה נכנס. דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר. מן השולחן ולצפון היה נכנס. אית תניי תני. ממזבח הזהב ולמנורה היה נכנס. מהלך ביניהן עד שהוא מגיע לצפון. דוחק היה באצילי ידיו כדי שלא ישרפו הפרכות. הגיע לצפון והפך פניו לדרום. חוזר היה לאחוריו כדי שלא יהא נראה כמפסיע בין הבדים. כיצד הוא עושה. אמר רבי חנינה. מניח את הכף בארץ וזורקה באויר וקולטה במחתה. שמואל אמר. בודדה ברגלו. אמר רבי יוחנן. מערה מתוך הכף והיא מתמרת ועולה. ואחר כך היא פוסה ויורדת. יצא ובא לו כדרך כניסתו. כרבי יוסה. ברם כרבי מאיר אפילו בעי לא יכיל. למה. שלא יתן אחוריו לקודש. כתיב ויבא שלמה לבמה אשר בגבעון ירושל͏ם. מה נן קיימין. אם מירושלם היה בא. נימר מירושלם לבמה. אם מבמה היה בא. נימר מבמה לירושלם היה בא. אמר רבי שמואל בר אבודמא. לבמה היה בא שלא ליתן אחוריו לקודש. ומתפלל תפילה קצרה בבית החיצון. וכך היתה תפילתו שלכהן גדול ביום הכיפורים בצאתו בשלום מן הקודש. יהי רצון מלפניך י״י אלהינו ואלהי אבותינו שלא תצא עלינו גלות לא ביום הזה ולא בשנה הזאת. ואם יצאה עלינו גלות ביום הזה או בשנה הזאת תהא גלותינו למקום שלתורה. יהי רצון מלפניך י״י אלהינו ואלהי אבותינו שלא יצא עלינו חסרון לא ביום הזה ולא בשנה הזאת. ואם יצא עלינו חסרון ביום הזה או בשנה הזאת יהא חסרונינו בחסרון שלמצוות. [יהי רצון מלפניך ה׳ אלקינו ואלקי אבותינו שתהא השנה הזאת שנת זול. שנת שובע. שנת משא ומתן. שנת גשומה ושחונה וטלולה. ושלא יצטרכו עמך ישראל אלו לאלו. ואל תפנה לתפילת יוצאי דרכים. רבנן דקסרין אמרין. ועל עמך ישראל שלא יגבהו שררה זו על גב זו]. ועל אנשי השרון היה אומר. יהי רצון מלפניך י״י אלהינו ואלהי אבותינו שלא יעשו בתיהן קבריהן. ולא היה מאריך שלא להבעית את ישראל. מעשה באחד שהאריך וגמרו להיכנס אחריו. אמרו. שמעון הצדיק היה. אמרו לו. למה הארכתה. אמר להן. מתפלל הייתי על מקדש אלהיכם שלא ייחרב. אמרו לו. אף על פי כן לא היית צריך להאריך. ארבעים שנה שימש שמעון הצדיק את ישראל בכהונה גדולה. ובשנה האחרונה אמר להן. בשנה הזאת אני מת. אמרו לו. מאיכן אתה יודע. אמר להן. כל שנה ושנה שהייתי נכנס לבית קודש הקדשים היה זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים נכנס עמי ויוצא עמי. ובשנה הזו נכנס עמי ולא יצא עמי. בעון קומי רבי אבהו. והכתיב וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקודש עד צאתו. אפילו אותן שכתוב בהן ודמות פניהם פני אדם לא יהיו באהל מועד. אמר לון. מה אמר לי דהוה בר נש. אני אומר. הקדוש ברוך הוא היה.