תלמוד ירושלמי יומא פרק ה הלכה א

משנה: הוציאו לו את הכף ואת המחתה וחפן מלא חפניו ונתן לתוך הכף הגדול לפי גודלו והקטן לפי קוטנו וכך היתה מידתן. נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו. מהלך בהיכל עד שמגיע לבין שני הפרוכות המבדילות בין הקודש ובין קודש הקדשים וביניהן אמה. רבי יוסי אומר לא היתה שם אלא פרוכת אחת בלבד שנאמר והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש ובין קדש הקדשים. הלכה: הוציאו לו את הכף כול׳. ולא כבר תנינתה. נטל את המחתה ועלה לראש המזבח. כיני מתניתה. את הכף ואת הבזך. מהו כף. מגיס. אמר רבי יוסה. הדא אמרה. כלי חול הוא. אין תימר. כלי קודש. דבר שקדש בכלי נפדה. דאיתפלגון. פיטמה בחולין. רבי יוסה בן חנינה אמר. פסולה. רבי יהושע בן לוי אמר. כשירה. מה טעמא דרבי יוסי בר חנינה. קודש היא. שתהא הבאתה בקודש. מה טעמא דרבי יהושע בן לוי. קודש היא. שתהא באה מתרומת הלישכה. אמר רבי יוסה בירבי בון. אתיא דרבי יוסי בן חנינה כשמואל ודרבי יהושע בן לוי כרבי יוחנן. דתנינן. המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראויין לקרבנות ציבור. רבי יוחנן אמר. קטורת. אמר רבי הושעיה. תיפתר באומן משל בית אבטינס [שהיה נוטל בשכרו קטורת.] ודרבי יוסי בן חנינה כשמואל. דאמר רבי חונה בשם שמואל. מכתשת עשו אותה כלי שרת לקודש. אמר רבי יוסה בירבי בון. אמרה רבי חונה קומי רבי יוסה. דבר שקדש בכלי נפדה. אמר ליה. ולאו שמואל הוא. ושמואל אמר. קל הוא במותר. דאיתפלגון. הותירו תמידין. שמואל אמר. נפדין כתמימין. רבי יוחנן אמר. נפדין כפסולי המוקדשין. הותירו שעירים. על דעתיה דשמואל. אם עולה נפדית לא כל שכן חטאת. על דעתיה דרבי יוחנן רבי זעורא אמר. ירעו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק. מקייצים בה את המזבח. וקשיא. יש חטאת קריבה עולה. אמר רבי יוסה. שניא היא. שאין קרבנות ציבור נקבעין אלא בשחיטה. אמר רבי חנניה בן תרדיון. תניי בית דין הוא על המותרות שיקרבו עולות. מלא קומצו. יכול מלא קומצו מבורץ. תלמוד לומר בקמצו. אי בקמצו יכול יקמוץ בראשי אצבעתיו. תלמוד לומר מלא קומצו. הא כיצד. חופה את פס ידו במחבת ובמרחשת ומוחק באצבעו מלמעלן למטן. תמן את אמר. מלא קמצו בקמצו. והכא את אמר מלא קומצו. רבי יעקב בר אחא רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי. מה להלן קומץ החסר פסול והכא קומץ החסר פסול. חפנים מהו שייעשה ככלי שרת לקדש. אחר מהו שיחפון ויתן לתוך חפניו. מהו שיעשה מידה לחפניו. בכל חפנים משערין או אין משערין אלא בחפניו. רבי יהושע בן לוי שאל. חפן ומת. אחר מהו שייכנס בחפניו. אין תימר. חפנים עשו אותן ככלי שרת לקודש. הדא אמרה. חפן ומת אין אחר נכנס בחפניו. אין אחר חופן ונותן לתוך חפניו. ועושין מידה לחפניו. ואין משערין בכל חפנים. אין תימר. חפנים לא עשו אותן ככלי שרת לקודש. הדא אמרה. חפן ומת. אחר נכנס בחפניו. אחר חופן ונותן לתוך חפניו. ואין עושין מידה לחפניו. ומשערין בכל חפנים. הגדול לפי גודלו. אפילו כבן קמחית שהיתה ידו מחזקת כארבעת קבין. והקטן לפי קוטנו. אפילו כבן גמלא שלא היתה ידו מחזקת אלא כשני זתים. הילוך בזר מהו. חזקיה אמר. הילוך בזר כשר. רבי ינאי אמר. הילוך בזר פסול. מתניתה פליגא על רבי ינאי. קבל בימינו ונתן בשמאלו יחזיר לימינו. ושמאלו לא כזר היא. תיפתר שהיתה שמאלו כלפי לפנים. אמר רבי בא. ואפילו תימר. כלפי לחוץ. שנייא היא הילוך בזר ושנייא היא מאיליו. אמר רבי זעורה. פשיטא יד לא עשו אותה כהילוך. מתניתה פליגא על רבי ינאי. נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו כשר. אמר רבי ביבי. תיפתר שהיה מתגלגל כלפי לפנים. אמר רבי בא. ואפילו תימר. כלפי לחוץ. שנייה היא הילוך בזר שנייא היא הילוך מאיליו. אמר רבי זעורה. פשיטת יד עשו אותה כהילוך. מתניתה פליגא על רבי ינאי. נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו. שנייא היא שאינו יכול לעשותו. יתלה אותו בזרועו. אינה דרך כבוד. ויחליף. סברין מימר. אם החליף פסול. ויחתי. אם החתי מימינו לשמאלו כשר. ואמר אוף תמן. ויחתי. תמן אם החתי פסול. [אם החליף פסול.] ברם הכא אם החתי כשר. אם החליף פסול. הכל מודין שאם הכניסן אחת אחת כיפר. אלא שהוא עובר משם הכנסה [יתירה]. על איזה מהן הוא עובר. חברייא אמרי. על האחרונה. אמר לו רבי יוסי. אומר לו. היכנס. ואת אמר הכין. אלא על הראשונה. תמן תנינן. השתחוה או ששהא כדי השתחויה. על אי זו מהן הוא עובר. חברייא אמרי. על הראשונה. אמר לו רבי יוסי. אומר לו. צא. ואת אמר הכין. אלא על האחרונה. וביניהן אמה. אמר רבי הילא. זיכר לדבר. כהיא דתנינן תמן. אמה טרקסין. עשרים אמה לבית קודש הקדשים. מהו אמה טרקסין. רבי יונה בוצרייא אמר. טירקסון. מה מבפנים מבחוץ. אמר רבי יוסי. מן מה דכתיב וארבעים באמה היה הבית הוא ההיכל לפניי. הדא אמרה. מבפנים. אמר ליה רבי מנא. והכתיב ויעש את בית קודש הקדשים עשרים אמה. הוי מבחוץ. מה טעמון דרבנן. והבדילה הפרכת לכם וגו׳. מה עבד לה רבי יסי. בין קודש קדשים שלמעלן לקדש קדשים שלמטן. ולית לרבנן כן. אית לן כהיא דתנינן. ורושם פסיפסין מבדיל בעלייה בין קודש לבין קודש הקדשים.