תלמוד ירושלמי יומא פרק ה הלכה ו

משנה: הזה על טיהרו של מזבח שבע פעמים. שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון ושל מזבח החיצון היה שופך על יסוד דרומי. אלו ואלו מתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון ונמכרין לגננין לזבל ומועלין בו: הלכה: והזה עליו. לא על אפ[ר]יו. עליו. לא על גחליו. אית תניי תני. צד צפוני. אית תניי תני. צד דרומי. מאן דאמר. צד צפוני. רבי ליעזר. ומאן דאמר. צד דרומי. רבנן. אמר רבי יוסה. זה סימן. כל הניטל (מבפנים) [מבחוץ] להינתן (בחוץ ניתן) [בפנים ניטל] מן הסמוך לפנים. וכל היוצא מבפנים להינתן בחוץ ניתן מן הסמוך לפנים. רבי ירמיה בשם רבי פדת. גחלים שבכל יום ונר המערבי למידין מגחלים שליום הכיפורים. ושני בזיכי לבונה למידין משירי דמים. ואת כל דם הפר ישפך. לרבות פר דם יום הכיפורים לשפיכה. ולמה לא אמר. ושעיר. אמר רבי מנא. בלא כך אינו זקוק להערות. אשכחת אמר. ואת כל דם הפר ישפך. לרבות דם פר יום הכיפורים ושעיר לשפיכה. וכלה מכפר את הקודש. אית תניי תני. אם כילה כיפר. ואית תניי תני. אם כיפר כלה. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. מחלוקת ביניהון. מאן דאמר. אם כיפר כלה. השיריים מעכבין. מאן דאמר. אם כילה כפר. אין השיריים מעכבין. רבי יהושע בן לוי אמר. משמעות ביניהון. מה השיריים (מעכבין) אין השיריים מעכבין. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי. אין השיריים מעכבין. מאי כדון. מאן דאמר. אם כלה כיפר. עושה אותן ארבע מתנות. מאן דאמר. אם כיפר כלה. אינו עושה אותן אלא מתנה אחת. תני. אמר רבי ישמעאל. מה אם שירי חטאת שאינן מכפרין ניתנין על היסוד. תחילת עולה שהיא מכפרת אינו דין שתינתן על היסוד. אמר לו רבי עקיבה. לא. אם אמרת בשירי חטאת שאינן מכפרין ואינן ראויין לכפר ניתנין על היסוד. תחילת עולה שהיא מכפרת וראויה לכפר אינו דין שתינתן על היסוד. מאן דאמר. אין מכפרין. אין מכפרין בשאר ימות השנה. הא ביום הכיפורים מכפרין. מאן דאמר. אינן מכפרין ואינן ראויים לכפר אין מכפרין לא בראש השנה ולא ביום הכיפורים. מה נן קיימין. אם למצוה. מצוה ליתן על היסוד. אלא אם אינו עניין למצוה תניהו עניין לעיכוב. אמר רבי שמי. מתניתה אמרה שהשיריים מעכבין. דתנינן. מה לתחתונים. אם נתנן למעלן לא הורצו. שאין מהן קרב למעלן. תאמר בעליונים. אם נתנן למטן הורצו. שיש מהן קרב למטן. הפנימיים יוכיחו. שיש מהם קרב בחוץ. ואם נתנן בחוץ לא הורצו. מה לפנימיים. אם נתנן בחוץ לא הורצו. שאין מזבח ממרקן. תאמר בעליונים. אם נתנן למטן הורצו. שהרי הקרנות ממרקות אותן. הואיל והקרנות ממרקות אותן. אם נתנן למטן תהא כשירה. תלמוד לומר אותה. שיתן דמיה למעלן. לא שיתן דמיה למטן. מהו אין (המזבח הפנימי) ממרקן. אמר רבי יוסי בירבי בון. שאינו ממרקן לעשותן שיריים. שעל ידי הבדין ועל ידי הפרכות הן נעשות שיריים. אמר רבי יוסה. מתניתה אמרה שאין השיריים מעכבין. דתנינן. אם לא נתן לא עיכב. רבי בורקיי בשם רבי יוחנן. מתניתה אמרה שהשיריים מעכבין. דתנינן. וכפר את מקדש הקודש זה לפניי לפנים. ואת אוהל מועד זה ההיכל. ואת המזבח זה מזבח [הזהב]. יכפר אף על העזרות. מה אית לך כפרה בעזרות. לא השיריים. [רבי בון בר חיא בעי. כמאן דמר. השיריים] מעכבין. מקומן מעכב. נותנן בלילה שוחט עליהן כתחילה. חברייא בעיי. מחשב להן. רבי יודן בעי. אבדו. מה הן צריכה ליה כשהתחיל ליתן וחסרו. אבל אם לא התחיל ליתן כל עמא מודיי משהוא משייר שהן שיריים. תני. מועלין היו בדמים. דברי רבי מאיר ורבי שמעון. וחכמים אומרים. אין מעילה בדמים. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. כי הדם הוא בנפש יכפר. אין לך בו אלא כפרת נפש בלבד. רבי חייה בשם רבי יוחנן. כל אוכליו יכרת. אין לך בו אלא כרת נפש בלבד. אמר רבי זעורה. הקדיש דם ביניהון. מאן דאמר. אין לך בו אלא כפרת נפש בלבד. וזה הואיל ואין בו כפרה אין בו מעילה. מאן דאמר. אין לך בו אלא כרת נפש בלבד. וזה הואיל ויש בו כרת יש בו מעילה. אתא רבי בא רבי חייה בשם רבי יוחנן. הקדיש דם ובדק הבית ביניהון. והוה רבי זעורה חדי בה. סבר על דרבנן איתאמרת. אמר ליה. ומה בידך. ועל דרבי שמעון אתאמרת. רבי בא בריה דרבי חייה בר בא. כך משיבין חכמים לרבי שמעון. אילו מכרן שמא אינו תופס דמיהן. מה ביניהן ומה בין דמיהן. ופליג על ההיא דאמר רבי לעזר. יש מהן שאמרו. לא נהנין ולא מועלין. לפיכך אם מכרן אינו תופש את דמיהן. ויש מהן שאמרו. לא נהנין ולא מועלין. לפיכך אם מכרן תופש את דמיהן. דישון המזבח הפנימי והמנורה לא נהנין ולא מועלין. לפיכך אם מכרן אינו תופש את דמיהן. הדמים לא נהנין ולא מועלין בהן. לפיכך אם מכרן תופש את דמיהן.