תלמוד ירושלמי יומא פרק ה הלכה ז

משנה: כל מעשה יום הכפורים האמור על הסדר אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום. הקדים דם השעיר לדם הפר יחזור ויזה מדם השעיר לאחר דם הפר. אם עד שלא גמר את המתנות שבפנים נשפך הדם יביא דם אחר ויחזור ויזה בתחלה מבפנים. וכן בהיכל וכן במזבח הזהב שכולן כפרה וכפרה בפני עצמן. רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים ממקום שפסק משם הוא מתחיל: הלכה: תני. אמר רבי יהודה. במה דברים אמורים. בעבודות הנעשות בפנים בבגדי לבן. אבל בעבודות הנעשות בחוץ בבגדי זהב. אם הקדים מעשה לחבירו מה שעשה עשוי. וחכמים אומרים. אף הנעשות בחוץ בבגדי זהב. אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. שניהן מקרא אחד הן דורשין. מדם חטאת הכיפורים אחת. רבנן אמרי. עבודות שהוא נכנס [פעם] אחת בשנה. רבי יהודה אומר. מקום שהוא נכנס בו [פעם] אחת בשנה. רבי הושעיה בשם רבי פס. במתנות הבדים. אבל במתנות הפרכות שעיר מעכב את הפר. אמר רבי לעזר. ונתן מדם הפר על בין הבדים ועל בין הפרכות ואחר כך שחט את השעיר הנעשה בתחילה כשר. אמר רבי יוסה. אילו נשפך מדם הפר ומדם השעיר המונח בכוס שמא אינו מביא פר אחר וכשר. מה בין שחט עד שלא נתן מה בין שחט משנתן. אילו אמר ונתן יאות. רבנן אמרי. שלש לכושר ושלש לפסול. רבי לעזר ורבי שמעון אומרין. ארבעים ושלש לכושר וארבעים ושלש לפסול. ורבנן אמרי. כל שבע ושבע כפרה בפני עצמה. [רבי אלעזר ורבי שמעון אמרי. כל אחד ואחד כפרה בפני עצמו.] רבי זעורה בשם רבי לעזר. טעמא דרבי לעזר בירבי שמעון. וכלה מכפר את הקודש. אפילו אין שם אלא מתנה אחת אמרת התורה כלה. אמר רבי לעזר. נתן מקצת מתנות ונשפך הדם מביא אחרים תחתיהן. אילו [ואלו] נשפכין כמצותן. לכן צריכה בשנקרא עליהן לשם פסול. אמר רבי יוסה. ויאות. אילו נתן מקצת מתנות ונשפך הדם שמא אינו מביא אחרים תחתיהן ומועלין בראשונים. רבי חגיי בעא קומי רבי יוסה. עד כדון בששחט את הראשונים לשם כושר והשניים לשם פסול. שחט את הראשונים לשם פסול ואת השניים לשם כושר. אמר רבי יוסה. מצינו פסול [מוציא] מיד פיגול. מצינו פסול מוציא מיד כושר.