תלמוד ירושלמי יומא פרק ח הלכה א

משנה: יום הכיפורים אסור באכילה ובשתייה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה. המלך והכלה ירחצו את פניהם. והחיה תנעול את הסנדל דברי רבי אליעזר. וחכמים אוסרין: הלכה: יום הכיפורים אסור באכילה ובשתייה כול׳. ענוש כרת. ואת אמר הכין. אמר רבי הילא. לפחות מכשיעורין נצרכה. תענו את נפשותיכם. יכול ישב לו בחמה ובצינה כדי שיצטער. תלמוד לומר כל מלאכה לא תעשו. מלאכה אסרתי לך במקום אחר. ועינוי אסרתי לך במקום אחר. מה מלאכה שאסרתי לך במקום אחר [מלאכה] שחייבין עליה כרת. אף עינוי שאסרתי לך במקום אחר עינוי שחייבין עליו כרת. ואילו הן. אילו הפיגולין והנותרין. מניין לרבות את הטבלין. תלמוד לומר תענו את נפשותיכם. ריבה. [מרבה אני את הטבלים שהן במיתה. ולא ארבה את הנבלה שאינן במיתה. תלמוד לומר תענו את נפשותיכם. ריבה.] ארבה את הנבילות שהן בלא תעשה ולא ארבה את החולין שאינן בלא תעשה. תלמוד לומר תענו את נפשותיכם. ריבה. ארבה את החולין שאינן בעמוד ואכול. ולא ארבה את התרומה ומעשר שיני שהן בעמוד אכול. תלמוד לומר תענו נפשותיכם. ריבה. ארבה את התרומה והמעשר שאינן בבל תותיר. ולא ארבה את הקדשים שהן בבל תותיר. תלמוד לומר תענו את נפשותיכם. ריבה. דבר אחר. תענו את נפשותיכם. דבר שהוא עינוי אב בית נפש. ואי זו זו. זו אכילה ושתייה. משם רבי ישמעאל אמרו. נאמר כאן תענו את נפשותיכם. ונאמר להלן ויענך וירעיבך. מה עינוי שנאמר להלן עינוי רעבון. אף עינוי שנאמר כאן עינוי רעבון. ולמה ששה דברים. כנגד ששה עינויין האמורין בפרשה. והא ליתנון אלא חמשה. אמר רבי תנחומא. ואחד מוסף. ברחיצה. רבי זעורה בר חמא [רבי יוסי בירבי חנינא] בשם רבי יהושע בן לוי. בתענית ציבור מרחיץ פניו ידיו ורגליו כדרכו. בתשעה באב מרחיץ ידיו ומעבירן על פניו. ביום הכיפורים מרחיץ ידיו ומקנחן במפה ומעביר את המפה על פניו. רבי יונה תרי מרטוטה ויהב לה תותי כדה. והא תני. אין בין תשעה באב לתענית ציבור אלא איסור מלאכה במקום שנהגו. היה הולך אצל רבו אצל בתו ועבר בים או בנהר אינו חושש. ניטנפו רגליו מטבילן במים ואינו חושש. הורי רבי בא כהן תנייא. הורי רבי אחא. בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו. שמותר להרחיצם במים. תני. אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך מותרין בנעילת הסנדל. לכשיבואו בעיר יחלוצו. וכן בתשעה באב וכן בתענית ציבור. בסיכה. כהדא דתני. בשבת בין סיכה שהיא שלתענוג בין סיכה שאינה שלתענוג מותר. ביום הכיפורים בין סיכה שהיא שלתענוג בין סיכה שאינה שלתענוג אסור. בתשעה באב ובתענית ציבור סיכה שהיא שלתענוג אסור. שאינה שלתענוג מותר. והא תני. שוות סיכה לשתייה לאיסור ולתשלומין. אבל לא לעונש. ביום הכיפורים לאיסור. אבל לא לעונש. והא תני. ולא יחללו. להביא את הסך ואת השותה. אמר רבי יוחנן. לית כאן סך. אמר רבי אבמרי. אין לית כאן סך. לית כאן שותה. דל כן דבר שהוא בא משני לווין מצטרף. גרש עד הגוף הקדוש בשוכח. [מניין שהוא מחוור בעשה. אמר רבי אלעזר בשם רבי סימיי. לא נתתי ממנו למת. מה נן קיימין. אם להביא לו ארון ותכריכין. לחי הוא אסור כל שכן למת. ואיזה דבר שמותר לחי ואסור למת. הוי אומר. זו סיכה. ובנעילת הסנדל. תני. כל אילו שאמרו. אסורין בנעילת הסנדל. יצא לדרך נועל. הגיע לכרך חולץ. וכן באבל וכן במנודה. אית תניי תני. יוצאין באמפליא ביום הכיפורים. ואית תניי תני. אין יוצאין. אמר רב חסדא. מאן דמר. יוצאין. באמפליא של בגד. ומאן דמר. אין יוצאין. באמפליא של עור. רבי יצחק בר נחמן סלק לגבי רבי יהושע בן לוי בלילי צומא רבא. נפק לגבי לבוש סוליסה. אמר ליה. מה הוא דין. אמר ליה. איסתניס אנא. רבי שמואל בר נחמן סלק לגביה רבי יהושע בן לוי בלילי תעניתא. נפק לגביה. לבוש סוליסה. אמר ליה. מה הוא דין. אמר ליה. איסתניס אני. רבי סמיי חמונה נפיק בלילי תעניתא לבוש סוליסה. חד תלמיד מן דרבי מנא הורי לחד מן קריבויי דנשיא למלבש סוליסה. אמר ליה. אן מן הדה. אמר ליה. מן דרבי יהושע בן לוי הוא. אמר ליה. רבי יהושע בן לוי איסתניס הוה. ובתשמיש המיטה. אתי חמי. ברחיצה הוא אסור. בתשמיש המיטה לא כל שכן. תפתר במקום שאין טובלין. או קודם שהתקין עזרא טבילה לבעלי קריין. רבי יעקב בר אחא רבי ייסא בשם רבי יהושע בן לוי. אין קרי אלא מתשמיש המטה. רב הונא אמר. אפילו ראה עצמו ניאות תוך חלום. הוו בעיין מימר. ובלבד האשה. רבי יונה ורבי יוסא תרוויהון אמרין. אפילו מדבר אחר. והא תנינן. יום הכיפורים אסור באכילה ובשתייה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה. ותני עלה. בעלי קריין טובלין כדרכן בצנעה ביום הכיפורים. לית הדא פליגא אדרבי יהושע בן לוי. דרבי יהושע בן לוי אמר. אין קרי אלא מתשמיש המטה. פתר לה. בששימש מטתו מבעוד יום ושכח ולא טבל. והא תני. מעשה ברבי יוסי בר חלפתא שראו אותו טובל בצנעה ביום הכיפורים. אית לך למימר באותו הגוף הקדוש בשוכח.] המלך על שם מלך ביופיו תחזינה עיניך. הכלה מפני איבה. והחיה תנעול את הסנדל. דברי רבי אליעזר. הוינן סברין מימר על סופה. אשכח תני על כולהון.