תלמוד ירושלמי יומא פרק ח הלכה ג

משנה: אכל ושתה בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת. אכל ושתה ועשה מלאכה חייב שתי חטאות. אכל אוכלין שאינן ראויין לאכילה ושתה משקין שאינן ראויין לשתיה שתה ציר או מורייס פטור: תינוקות אין מענין אותן ביום הכפורים אבל מחנכין אותם קודם שנה וקודם שתים בשביל שיהו רגילין למצות: הלכה: למה. שתייה בכלל אכילה. אין אכילה בכלל שתייה. מניין שהשתייה בכלל אכילה. רבי יונה שמע לה מן הדא. על כן אמרתי לבני ישראל כל נפש מכם לא תאכל דם. מה נן קיימין. אם בדם שקרש. הא תני. דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה. אלא כי נן קיימין. כמות שהוא. והתורה קראת אותו אכילה. והתני. המחה את החלב וגמייו. הקפה את הדם ואכלו. [אם יש בו כזית] חייב. מה עבד לה רבי יונה. אינו אוכל לטמאו טומאת אוכלין ולא משקה לטמאו טומאת משקה. חזר רבי יונה שמע לה מן הדא. ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך. מה נן קיימין. אם בטועם טעם יין לתוך התבשיל. והלא טעם יין לפגם הוא. [אלא כי נן קיימין כמות שהוא. והתורה קראת אותו אכילה.] רבנן דקיסרין אמרי. תיפתר באילין אורזנייא וגומננייא. כל הטפל לאכילה כאכילה היא. רבי יוסה שמע לה מן הדא. שבועה שלא אוכל. ואכל ושתה. אינו חייב אלא אחת. אמרון חברייא קומי רבי יוסה. אמור דבתרה. שבועה שלא אוכל ושלא אשתה ואכל ושתה. חייב שתים. אמר לון רבי יוסי. אילו מי שהיו לפניו שני ככרים. ואמר. שבועה שלא אוכל ככר זה. וחזר ואכלן [שניהן] כאחת. שמא אינו חייב שתים. רבי חנניה בשם רבי פינחס שמע לה מן הדא. שבועה שלא אוכל. ואכל אוכלין שאינן ראויין לאכילה. ושתה משקין שאינן ראויין לשתייה. פטור. מפני ששתה משקין שאינן ראויין לשתייה. אבל אם [אכל אוכלין שהן ראויין לאכילה.] שתה משקין שהן ראויין לשתייה חייב. לא שבועה שלא אוכל אמר. ניחא כמתניתן. דאנן אמרין. שבועה שלא אוכל. כרבי. דו אמר. שבועה שלא אוכל ושלא אשתה. רבי חיננה שמע לה מן הדא. [האוכל ושותה בהעלם אחת אינו חייב אלא אחת. רבי אבא מרי שמע לה מן הדא.] לא אכלתי באוני. אלא שתיתי. ניחא כמאן דאמר. שבועה שלא אוכל. ושתה. ברם כמאן דאמר. שבועה שלא אשתה. ואכל. שתייה בכלל אכילה. אין אכילה בכלל שתייה. ואית דבעי מישמעינה מן הדא. לא תוכל לאכול בשעריך וגו׳. תירושך זה היין. יצהרך זו סיכה. והתורה קראת אותו אכילה. ואינו מחוור. אין תימר. מחוור הוא. ילקו עליו חוץ לחומה. אמר רבי יוסה בן חנינה. אין לוקין חוץ לחומה אלא על מעשר שיני טהור שנכנס לירושלם ויצא. ומניין שאינו מחוור. כהדא דתני. בשבת בין סיכה שהיא שלתענוג. גרש בהילכתא קדמייתא. מניין שהיא מחוור בעשה. רבי לעזר בשם רבי סימיי. לא נתתי ממנו למת. מה נן קיימין. אם להביא לו ארון ותכריכין דבר שהוא אסור לחי. לחי הוא אסור. לא כל שכן למת. אי זהו דבר שהוא מותר לחי ואסור למת. הוי אומר. זה סיכה. אזהרה למלאכת היום כל מלאכה לא תעשו. עונש והאבדתי את הנפש ההיא. אזהרה לעינוי היום כי כל הנפש אשר לא תעונה. עונש ונכרתה הנפש ההיא. אזהרה למלאכת הלילה לית כאן. עונש לית כאן. אזהרה ועונש לעינוי הלילה לית כתיב. רבי שמעון בן לקיש בעי. מה הוה ליה למימר ביה. לא תעונה. אלא לא תאכל. כל אכילות שבתורה כזית. וכאן ככותבת. אמר רב הושעיה. השמר פן ולא תעונה. הא תלת אזהרן. אמר רבי חונה. השמר באותה האמירה שאמרתי לך. השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות וגו׳. תני רבי חייה. [לא] יאמר עונש במלאכה שאינו צריך. הייתי למד מן העינוי. [מה אם העינוי] הקל חייבין כרת. מלאכה החמורה אינו דין שיהו חייבין עליה כרת. הא לא נאמר עונש במלאכה אלא ליתן אזהרה לפניו. מה עונש שנאמר במלאכה אזהרה לפניו. אף עונש שנאמר בעינוי אזהרה לפניו. אמר רבי זעורה. הדא אמרה. למידין גזירה שוה אפילו מופנה מצד אחד. אמר רבי יודן. ולא דרבי עקיבה היא. דרבי עקיבה אמר. למידין מגזירה שוה אף על פי שאינה מופנה. תני. רבי אליעזר בן יעקב אומר. נאמר בעצם היום הזה במלאכה. ונאמר בעצם היום הזה בעינוי. מה בעצם היום הזה שנאמר במלאכה לא חלקתה בו בין יום ללילה. בין עונש לאזהרה. אף בעצם היום הזה שנאמר בעינוי לא נחלוק בו בין יום ללילה בין עונש לאזהרה. עד כדון כרבי עקיבה. כרבי ישמעאל. תני רבי ישמעאל. והיתה לכם לחקת עולם בחדש השביעי. הקיש מלאכה לעינוי. מה מלאכה שאסרתי לך מלאכה שחייבין עליה כרת. אף עינוי שאסרתי לך עינוי שחייבין עליו כרת. רבי אבהו בשם רבי יוחנן האוכל כלאי הכרם לוקה. רבי אבהו בשם רבי יוחנן הכוסס חיטי תרומה לוקה. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. המגמא חומץ שלתרומה לוקה. המגמע חומץ שלתרומה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש. הכוסס חיטי תרומה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש. רבי אומר. אומר אני שהוא משלם קרן וחומש. רבי ירמיה בשם רבי אמי. מודין חכמים לרבי במגמע חומץ שלתרומה לאחר טיבלו משלם קרן וחומש. שהחומץ משיב את הנפש. תינוקות אין מענין אותן ביום הכיפורים. רב חונה פתר מתניתה. תינוקות אין מענין אותן ביום הכיפורים. ולא מחנכין אותן קודם לשנה. קודם לשנתים מחנכין. רבי יוחנן פתר מתניתה. תינוקות אין מענין אותן ביום הכיפורים. אבל מחנכין קודם לשנה. קודם לשתים משלימין. עד איכן. רבי אחא רבי חיננה רבי יעקב בר אידי בשם רבי שמעון בן חלפתא. כבן תשע וכבן עשר.