תלמוד ירושלמי כלאים פרק א הלכה ט

משנה: הטומן לפת וצנונות תחת הגפן אם היו מקצת העלין מגולין אינו חושש לא משום כלאים ולא משום שביעית ולא משום מעשרות וניטלין בשבת. הזורע חיטה ושעורה כאחת הרי זה כלאים. רבי יודה אומר אינו כלאים עד שיהו שתי חטים ושעורה או חיטה ושתי שעורים או חטה ושעורה וכוסמת. הלכה: חזקיה אמר לא שנו אלא לפת וצנונות הא שאר דברים לא. רבי יוחנן אמר לא שנייא היא לפת היא צנונות היא שאר כל הדברים. מה נן קיימין אי משום זרעים באילן למה לי גפן וצנונות אפילו שאר כל הדברים האילו. אי משום שאינו רוצה בהשרשתן למה לי לפת וצנונות אפילו שאר כל הדברים. מן מה דתני רבי חייא כגון אגודה של לפת ואגודה של צנונות. הוי לית טעמא דלא משום שאינו רוצה בהשרשתן. תני פגה שטמנה בטבל וחררה שטמנה בגחלים אם היו מקצתן מגולין ניטלין בשבת ואם לאו אין ניטלין בשבת. רבי לעזר בן תדאי אמר בין כך ובין כך תוחב בשפוד או בסכין ונוטלן. אתיא דרבי לעזר בן תדאי כרבי שמעון דתני לא יגור אדם את הכסא ואת המיטה ואת הקתידרה מפני שהוא עושה חריץ. רבי שמעון מתיר. רבא בשם רב הונא רבי חגיי בשם רבי זעירא רבי יוסי בשם רבי הילא מודין חכמים לרבי שמעון בכסא שרגליו משוקעות בטיט שמותר לטלטלו. וכמה דתימר מותר לטלטלו. ודכוותה מותר להחזירו. אמר רבי יוסי אוף נן תנינן ניטלין בשבת. אמר רבי יוסי בירבי בון דרבי שמעון היא. והא תנינן שביעית. אית לך מימר שביעית דרבי שמעון. פתר לה שביעית דרבי שמעון מתיר בספיחי שביעית והכא אמר הכן. אף על גב דרבי שמעון מתיר בספיחי שביעית אית ליה משום קדושת שביעית. אוף הכא אינו חושש לא משום שביעית ולא משום קדושת שביעית. זרע שני מינין בבקעה שני מינין בחורבה שני מינין וחלקן גדר. רבי יוחנן אמר פטור. רבי שמעון בן לקיש אמר חייב. מודה רבי שמעון בן לקיש בזורע על גבי הים על גבי פיטרא על גבי סלעים על גבי טרשים שהוא פטור. מודה רבי שמעון בן לקיש בזורע על מנת להתקין גדר שהוא פטור. אמר רבי בא קרתיגניא מודה רבי שמעון בן לקיש לעניין שבת עד שתנוח. מתניתין פליגא על רבי יוחנן הזורע חיטה ושעורה כאחת הרי זה כלאים. פתר לה בנתונים בתוך ששה על ששה. דאמר רבי יוחנן אינו חייב עד שיהו ששה על ששה מוקרחין בתוך שדה תבואה או מוקפין גדר. בהדא רבי יודה אומר אינו כלאים. אמר רבי זעירא רבי יודה כדעתיה. דרבי יודה אמר בשדה ירק טפח. אמר רבי יוסי מאן דבעי מקשייא על הדא דרבי זעירא יליף הדא דרבי יודה מן דרבנין. כמה דרבנין אמרין באיסור בית רובע ללקות ששה על ששה. כן רבי יודה אמר באיסור ששה על ששה ללקות טפח. והתני רבי יודה מתיר. וקשייא מה טעמא דרבי שמעון בן לקיש. מכיון שהוציא מתוך ידו לזרע חייב. והא תנינן רבי יודה אומר אינו כלאים. פתר לה עד שעה שתנוח. והתני רבי יודה מתיר לא אפילו נחה רבי יודה מתיר. אמר רבי הילא רבי שמעון בן לקיש כדעתיה. דאמר רבי שמעון בן לקיש בשם חזקיה ראש תור מחורבה מותר. מעתה אפילו שני חיטין ושעורה. וכן היא והתנינן עד שיהו שני חיטין ושעורה או חיטה אחת ושני שעורין או חיטה אחת ושעורה וכוסמת. פתרי לה חיטה מיכן וחיטה מיכן גדר מיכן וגדר מיכן ושעורה חבושה באמצע. אמר רבי מתניא הדא דתימר שאין שם חורבה אבל אם יש שם חורבה מותר.