תלמוד ירושלמי כלאים פרק ד הלכה א

משנה: קרחת הכרם בית שמאי אומרים עשרים וארבע אמות. ובית הלל אומרים שש עשרה אמה. מחול הכרם בית שמאי אומרים שש עשרה אמה ובית הלל אומרים שתים עשרה אמה. ואי זו היא קרחת הכרם כרם שחרב מאמצעו אם אין שם שש עשרה אמה לא יביא זרע לשם. היו שם שש עשרה אמה נותנין לה עבודתה וזורע את המותר. ואי זהו מחול הכרם בין כרם לגדר. אם אין שם שתים עשרה אמה לא יביא זרע לשם. היו שם שתים עשרה אמה נותנים לה עבודתו וזורע את המותר. רבי יהודה אומר אין זה אלא גדר הכרם ואי זהו מחול הכרם הכרם בין שני כרמים. ואי זהו גדר שהוא גבוה עשרה טפחים. וחריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ארבעה. הלכה: קרחת הכרם כול'. אמר רבי יוחנן קרחת הכרם הוא כרם שחרב. קרחת הכרם מקריחין אותו מאמצעו. כרם שחרב מקריחין אותו מכל צדדיו. אמר רבי יוסי והוא שבא ממטע כרם גדול. אבל אם בא ממטע כרם קטון אין זה קרחת הכרם. ותנינן אי זהו קרחת הכרם כרם שחרב מאמצעו ונשתייר בו כדי כרם. בין מארבע רוחות בין משלש בין משתים זו כנגד זו. היך עבידא חמש שורין מן שובע שובע נסב חד כרמון. כי אית ארבעה כרמין ותלתה ביניין נסב חד חורן אית תמן תלתה כרמין ותרין בניין. נסב חד חורן אית תמן תרין כרמין וחד ביניין. כהנא אמר כתחילת מטעתו עושין אותו. בית שמי אומרים תחילת מטעתו עשרים וארבע. וחורבנו עשרים וארבע. אמר רבי יוחנן בית שמי מחמרין בחרבנו יותר ממטעתו. תחילת מטעתו שש עשרה וחורבנו עשרים וארבע. וכל הדברים בית שמי מוסיפין שליש. מחול הכרם על דעתיה דבית שמי שמונה עשרה על דעתיה דבית הלל שתים עשרה. והתנינן מחול הכרם בית שמי אומרים שש עשרה אמה ובית הלל אומרים שתים עשרה אמה. אית דבעי מימר צא מהן ארבע אמות לעבודה נמצאו שתים עשרה על דעתיה דבית שמי ושמנה על דבית הלל. ועבודות הגפן אדעתיה דבית שמאי שמונה אמות ואדעתיה דבית הלל שש אמות. והתנינן לפיכך הזורע ארבע אמות שבכרם בית שמי אומרים קידש שורה אחת ובית הלל אומרים קידש שתי שורות. נימר בגין בית הלל תניתה. והתנינן איזהו עריס הנוטע שורה של חמש גפנים. שנייא היא דאמר רבי שמעון בן לקיש בעריס המעוקם שנו. על ידי עקימה תרתיי מתבלען. לא סוף דבר גדר אלא אפילו עשה פסין אם אין בין פס לחבירו שלשה טפחים נידונין כגדר. אפילו קמה ואפילו קשין. ואתיא כיי דאמר רבי חנינא אין האסור נעשה מחיצה להציל. סברין מימר האיסור נעשה מחיצה ליאסר. על דעתיה דרבי יהודה עשה כבתוך הכרם. ויוסר בשש עשרה. אמר רבי יונה הדא דתימר כשאין הכרתים מכוונים. אבל אם היו הכרתים מכוונין אוסר בשש עשרה. עד שיהא מוקף גדר מארבע רוחותיו. מן מה דתנינן בין שני כרמים. הדא אמרה אפילו מרוח אחת. עד שיהא מוקף גדר כל אותו הרוח. נישמעינה מן הדא דאמר רבי זעירא רבי יסא בשם רב מתנה אין זנב לכרם גדול ולא מחול לכרם קטן. אין זנב לכרם גדול. שאי את זקוק לו. ולא מחול לכרם קטן. לוסר חוצה לו יותר מתוכו. תוכו שמונה וחוצה לו שתים עשרה. ואי זהו כרם קטן. שלש כנגד שלש. הא שלש כנגד שלש כנגד שלש יש לו מחול. אמר רבי זעירא הדא אמרה עשה פסין כנגד שלש גפנים יש לו מחול. רבי יודן בעי עשה גדר לפנים מגדר ואמר אם יש שלשה טפחים מותר להביא זרע לשם ואם לאו אסור להביא זרע לשם. רבי יעקב בר אידי בשם רבי שמעון בן לקיש היה שם מקום שתים עשרה אמה ניטל המחול. אמר רבי חזקיה ובלבד שתים עשרה על שתים עשרה. אמר רבי מנא אפילו מיצר והולך.