תלמוד ירושלמי כלאים פרק ה הלכה א

משנה: כרם שחרב אם יש בו ללקט עשר גפנים לבית סאה ונטועות כהילכתן הרי זה נקרא כרם. כרם דל שהוא נטוע ערבוביא. אם יש בו לכוין שתים כנגד שלש הרי זה כרם. ואם לאו אינו כרם. רבי מאיר אומר הואיל והוא נראה כתבנית כרמים הרי זה כרם. הלכה: אמר רבי יוחנן היא קרחת הכרם היא כרם שחרב. קרחת הכרם מקריחין אותו מאמצעי. כרם שחרב מקריחין אותו מכל צדדיו. רבי זעירא מחוי לחבריא. תשע שורין מן שובע שובע. נסב שורא פרא שורא לשתי שורה פרא שורה לערב. נשתיירו שם עשרים גפנים. נסב תרתיי מיכן ותרתיי מיכא חדא מיכא וחדא מיכא. נשתיירו שם עשר גפנים. הדא דתנינן עשר גפנים לבית סאה נמצאו שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב. שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב. שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב. שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב. את רואה כילו אחרת נטועה כאן. כילו אחרת נטועה כאן. כילו אחרת נטועה כאן. ליטע כאן אין את יכול שהוא זנב ואין זנב לזנב. ליטע כאן אין את יכול שהוא זנב ואין זנב לזנב. ליטע כאן אין את יכול שהוא זנב ואין זנב לזנב. הדא אמרה שאין זנב לכרם גדול. הדא פשיטא שאילתיה דרבי יוסי בר זמינא בשם רבי יוחנן את רואה כילו אחרת נטועה כאן. נמצאו ששים וארבע על ארבעים ושמונה. נסב תרתי מיכא ויהב לון הכא נמצאו ארבעים ושמונה על ארבעים ושמונה. חד ביניי עקר חד ביניי והב חד [קרח] שש עשרה על שש עשרה עבודתו בשמונה אמות. מה את עבד לה הוא ועבודתו לתוך בית סאה. או חוץ לעבודתו. אין תעבדינה הוא ועבודתו בתוך בית סאה אשכח חסר תלת מאוון וארבעין ותמניא. ואין תעבדינה חוץ לעבודתו. אשכח יתר מארבע מאוון וחמשין ותרתיי. אין תימר כמי פלגות ביחידיות הן אין תימר ברוצף לא תנינן אלא עשר גפנים לבית סאה. הוי לא מצי תנייה. הכורת מכוון והנוף אינו מכוון הרי זה כרם. הנוף מכוון והכורת אינו מכוון אינו כרם. היו דקות ואינן מכוונות [העבות] והרי הן מכוונות הרי זה כרם. כיצד הוא יודע אם מכוונות הן. מביא חוט ומותח. אית תניי תני מבפנים ואית תניי תני מבחוץ. אמר רבי יונה מאן דאמר מבפנים בתוך טפח. מאן דאמר מבחוץ צריך שיהא נוגע בהן. שורה החיצונה שאינה מכוונות כנגד הכרתין. נותנין לה עבודתה וזורע את המותר. אמר רבי יוסי שאם היו זורעין בתוך ששה הכל אסור. חוץ לששה הגפנים מותרות והכרם אסור. ואיזהו כרם דל. אמר רבי יונה דל בגפנים ועשיר בעבודות.