תלמוד ירושלמי כלאים פרק ז הלכה ג

משנה: המסכך את גפנו על גבי תבואתו של חבירו הרי זה קידש וחייב באחריותו. רבי יוסי ורבי שמעון אומרים אין אדם מקדש דבר שאינו שלו. אמר רבי יוסי מעשה באחד שזרע את כרמו בשביעית ובא מעשה לפני רבי עקיבה ואמר אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו. הלכה: כתיב לא תזרע כרמך כלאים אין לי אלא כרמך כרם אחר מניין תלמוד לומר כלאים לא כרם ולא כלאים. אמר רבי לעזר דרבי מאיר היא. דרבי מאיר אמר אין לגוי קיניין בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות. אמר רבי יוחנן דברי הכל היא תיפתר בגוי שזרע כרמו כלאים ולקחו ממנו ישראל. רבי יונה ורבי יוסה תריהון אמרין דרבי מאיר היא. הנעבד אית תניי תני בין שלו בין של אחרים אסור. אית תניי תני שלו אסור של אחרים מותר. הוון בעיי מימר מאן דאמר בין שלו בין של אחרים אסור רבי מאיר ורבי יודה. מאן דאמר שלו אסור ושל אחרים מותר רבי יוסה ורבי שמעון. רבי יוסה בשם רבי לא דברי הכל היא. כמה דתימר תמן דבר שיש בו רוח חיים אף על פי שאינו נאסר להדיוט נאסר לגבוה ודכוותה דבר שאינו שלך אף על פי שאינו נאסר להדיוט נאסר לגבוה. רבי שמעון בן לקיש אמר קנסיה דרבי מאיר ועבד עובדא דכוותיה מן הדא. המסכך את גפנו על גבי תבואתו של חבירו. וכי מה עשה מעשה. אלא כשהוסיף לפי דעתו הוא מוסיף. חד בר נש חוי סלעיה לרבי לעזר אמר ליה טבא היא ויפסלת. אתא עובדא קומי רבי שמעון בן לקיש וקנסיה מן הדא. המראה דינר לשולחני ונמצא רע חייב לשלם מפני שהוא נושא שכר. ורבי לעזר נושא שכר. רבי יעקב בר אחא בשם רבי אבונא המחזיק בו כנושא שכר. רבי יוסי בירבי בון לא אמר כן אלא רבי לעזר אמר קנסיה דרבנין. רבי שמעון בן לקיש אמר קנסה דרבי מאיר. כך אתא עובדא שאל רבי שמעון בן לקיש לרבי לעזר ההן קנסא דמאן. אמר ליה דרבנין. אמר ליה פוק שלם. אמר רבי יוחנן הכל מודין בענבים שהן אסורות. אמר ליה רבי לעזר האוסר אינו נאסר ושאינו אוסר נאסר. מה פליגין במסכך את גפנו על גבי תבואתו של חבירו. אבל המסכך את גפנו של חבירו על גבי תבואתו כל עמא מודיי שהאוסר נאסר. המסכך גפנו של חבירו על גבי תבואתו של חבירו. נישמעינה מן הדא. אמר רבי יוסי מעשה באחד שזרע את כרמו בשביעית ובא מעשה לפני רבי עקיבה ואמר אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו. הרי אין הגפן שלו ואין התבואה שלו ואיתתבת.