תלמוד ירושלמי כלאים פרק ט הלכה ג

משנה: תכריכי המת ומרדעת של חמור אין בהן משום כלאים. לא יתן את המרדעת על כתיפו אפילו להוציא עליה את הזבל. מוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוונו בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים. והצנועין מפשילין לאחוריהן במקל. תופרי כסות תופרין כדרכן ובלבד שלא יתכוונו בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים. והצנועין תופרין בארץ. הלכה: תכריכי המת כו׳. כתיב במתים חפשי כיון שאדם מת נעשה חפשי מן המצות. רבי ציוה שלשה דברים בשעת פטירתו מן העולם. אל תזוז אלמנתי מביתי. ואל תספדוני בעיירות. ומי שניטפל בי בחיי יטפל בי במותי. אל תזוז אלמנתי מביתי. ולאו מתניתא היא אלמנה שאמרה אי איפשי לזוז מבית בעלי. אמר רבי דרוסא דלא יימרון לה ביתה דנשיותה הוא משועבד הוא לנישיותה. אמר רבי לעזר בר יוסה כהדא דתני דרה בבתים כשם שהיתה דרה בהן ובעלה נתון במדינת הים. ומשתמשת בכלי כסף ובכלי זהב כשם שהיתה משתמשת ובעלה נתון במדינת הים. וניזונת כשם שהיתה ניזונת ובעלה נתון במדינת הים. ואל תספדוני בעיירות מפני המחלוקת. ומי שניטפל בי בחיי יטפל בי במותי. אמר רבי חנניה דציפורין כגון יוסי אפרתי ויוסף חפנים. רבי חזקיה מוסיף אל תרבו עלי תכריכין. ותהא ארוני נקובה בארץ. מילתא אמרין בסדין אחד נקבר רבי. דרבי אמר לא כמה דבר אינש אזל הוא אתי. ורבנין אמרין כמה דבר נש אזל הוא אתי. תני בשם רבי נתן כסות היורדת עם אדם לשאול היא באה עמו מה טעמא תתהפך כחומר חותם ויתייצבו כמו לבוש. אנטולינוס שאל לרבי מהו תתהפך כחומר חותם אמר ליה מי שהוא מביא את הדור הוא מלבישו. רבי יוחנן מפקד מלבשוני בוריריקא לא חיוורין ולא אוכמין. אין קמית ביני צדיקיא לא נבהת. ואין קמית ביני רשיעיא לא נבהת. רבי יאשיה מפקד אלבשוני חיוורין חפיתין. אמרין ליה ומה את טב מן רבך. אמר לון ומה אנא בהית בעבדאי. רבי ירמיה מפקד אלבשוני חיוורין חפיתין אלבשוני בנרסיי יהבון מסנא ברגלי וחוטרא בידיי ויהבוני על סיטרא אין אתי משיחא אנא מעתד. ציפריא אמרין מאן דאמר לן רבי דמך אנן קטלינן ליה. אדיק לון בר קפרא רישיה מכסי מאנוי מבזעין אמר לון יצוקים ואראלים תפוסין בלוחות הברית וגברה ידן של אראלים וחטפו את הלוחות. אמרין ליה דמך רבי. אמר לון אתון אמריתון וקרעון ואזל קלא דקרעון לגופפתה מהלך תלתא מילין. רבי נחמן בשם רבי מנא מעשה ניסין נעשו באותו היום. ערב שבת הייתה ונתכנסו כל העיירות להספידו ואשירוניה תמני עשרה כנישן ואחתוניה לבית שריי ותלה לון יומא עד שהיה כל אחד ואחד מגיע לביתו וממלא לו חבית של מים ומדליק לו את הנר. כיון ששקעה החמה קרא הגבר שרון מציקין. אמרין דילמא דחללינן שבתא. יצתה בת קול ואמרה להן כל מי שלא נתעצל בהספידו של רבי יהא מבושר מחיי העולם הבא בר מן קצרא. כיון דשמע כן סלק ליה לאיגרא וטלק גרמיה ומית. נפקת בת קלא ואמרה ואפילו קצרא. רבי הוה יתיב ליה בציפורין שבע עשרה שנין וקרא על גרמיה ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה. ויחי יהודה בציפורין שבע עשרה שנה. ומין גובעין עבד תלת עשרה שנין חשש בשינוי. אמר רבי יוסי בירבי בון כל אותן שלש עשרה שנה לא מתה חיה בארץ ישראל ולא הפילה עוברה בארץ ישראל. ולמה חש שינוי. חד זמן עבר חמא חד עיגל מנכס געה ואמרה ליה רבי שיזבי אמר ליה לכך נוצרת. ובסופה איך אינשמת. חמתון קטלין חד קן דעכברין אמר ארפונון ורחמיו על כל מעשיו כתיב. רבי הוה ענוון סגין והוה אמר כל מה דיימר לי בר נשא אנא עביד חוץ ממה שעשו זקני בתירה לזקני דשרון גרמון מנשיאותיה ומנוניה. אין סליק רב חונא ריש גלותא להכא אנא מותיב ליה לעיל מיניי דהוא מן יהודה ואנא מבנימן דהוא מן דכריא ואנא מן נוקבתא. חד זמן עאל רבי חייה רובא לגביה אמר ליה הא רב הונא לבר נתכרכמו פניו של רבי. אמר ליה ארונו בא. אמר ליה פוק וחמי מאן בעי לך לבר. ונפק ולא אשכח בר נש וידע דהוא כעיס עלוי. עבד דלא עליל לגביה תלתין יומין. אמר רבי יוסי בר בון כל אינון תלתויי יומיא ילף רב מיניה כללא דאוריתא. לסוף תלת עשרתי שנייא ותלתתוי יומיא עאל אליהו לגביה בדמות רבי חייה רובה. אמר ליה מה מרי עביד. אמר ליה חד שיניי מעיקה לי. אמר ליה חמי לה לי וחמי לה ליה ויהב אצבעתיה עלה ואינשמת. למחר עאל רבי חייה רובה לגביה אמר ליה מה עביד רבי האי שינך מה היא עבידה. אמר ליה מן ההיא שעתא דיהבת אצבעתך עלה אינשמת. באותה שעה אמר אי לכם חיות שבארץ ישראל אי לכם עוברות שבארץ ישראל. אמר ליה אנא לא הוינא מן ההיא שעתא הוה נהיג ביה ביקר. כד הוה עליל לבית וועדא הוה אמר ייכנס רבי חייא רובא לפנים. אמר לו רבי ישמעאל בירבי יוסי לפנים ממני. אמר לו חס ושלום אלא רבי חייא רובה לפנים ורבי ישמעאל בירבי יוסי לפניי לפנים. רבי הוה מתני שבחיה דרבי חייא רובה קומי רבי ישמעאל בירבי יוסי. חד זמן חמי גו בני ולא איתכנע מן קומוי. אמר ליה אהנו דאת מתני שבחיה. אמר ליה מה עבד לך. אמר ליה חמתי[ה] גו בני ולא איתכנע מן קומוי. אמר ליה למה עבדת כן. אמר ליה כמו יבא עלי ייתי עלי דאין סחית לא ידעית בההיא שעתא אשגרית עיניי בכל ספר תילים אגדה. מן ההיא שעתא מסר ליה שני תלמידין דיהלכון עימיה בגין סכותא. רבי יוסי צם תמניי יומין למיחמי רבי חייה רובה ולסופא חמא ורגזון ידיה וכהו עינוי. ואין תימר דהוא רבי יוסה בר נש זעיר. חד גרדיי אתא לגבי רבי יוחנן אמר ליה חמית בחילמי דרקיעא נפל וחד מן תלמידך סמך ליה. אמר ליה וחכים את ליה. אמר ליה אין אנא חמי ליה אנא חכים ליה. עבר כל תלמידוי קומוי וחכם לרבי יוסה. רבי שמעון בן לקיש צם תלת מאוון צומין למיחמי רבי חייה רובה ולא חמתיה. ובסופא שרא מצטער אמר מה הוה לעי באוריתא סגין מיניי. אמרו ליה ריבץ תורה בישראל יותר ממך ולא עוד אלא דהוה גלי. אמר לון ולא הוינא גלי. אמרין ליה את הויתה גלי מילף והוא הוה גלי מלפה. כד דמך רב הונא ריש גלותא אסקוניה להכא. אמרי אן אנן יהבין ליה. אמרין ניתיניה גבי רבי חייה רובה דהוא מן דידהון. אמרין מאן בעי מיהב ליה. אמר רבי חגיי אנא עליל יהב ליה. אמרו ליה עילתך את בעי דאת גבר סב ואת בעי מיעול מיתב לך תמן. אמר לון יהבון משיחתא ברגליי ואין עניית אתון גרשין. עאל ואשכח תלת דנין יהודה בני אחריך ואין עוד. חזקיה בני אחריך ואין עוד. אחריך יוסף בן ישראל ואין עוד. תלת עינוי מסתכלה איתאמר ליה אפיך אפיך שמע קליה דרבי חייה רבא אמר לרב יהודה בריה נפיש לרב חונה יתיב ליה ולא קביל עלוי מתיב ליה אמרין כמה דלא קביל עלוי מתיב ליה כן זרעיתיה לא פסיקא לעולם. ויצא משם והיה בן שמונים שנה ונכפלו לו שניו. כתיב ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם. יעקב כל הן דהוא מה הוא מנכי. רבי לעזר אמר דברים בגב. רבי חנינא אמר דברים בגב. רבי יהושע בן לוי אמר דברים בגב. מהו דברים בגב. רבי שמעון בן לקיש אמר אתהלך לפני יי בארצות החיים. והלא אין ארצות החיים אלא צור וחברותיה וקיסרין וחברותיה תמן זולא תמן שובעא. רבי שמעון בן לקיש בשם בר קפרא ארץ שמיתיה חיין תחילה לימות המשיח. ומה טעם נותן נשמה לעם עליה. אלא מעתה רבותינו שבגולה הפסידו. אמר רבי סימיי מחליד הקדוש ברוך הוא לפניהן את הארץ והן מתגלגלין כנודות וכיון שהן מגיעין לארץ ישראל נפשן חוזרות עליהן. ומה טעם והנחתי אתכם על אדמת ישראל ונתתי רוחי בכם וחייתם. רבי ברכיה שאל לרבי חלבו. רבי חלבו שאל לרבי אימי. רבי אימי שאל לרבי אלעזר. רבי לעזר שאל לרבי חנינה ואית דאמרין רבי חנינה שאל לרבי יהושע בן לוי. אפילו כגון ירבעם בן נבט וחביריו. אמר ליה גפרית ומלח שריפה כל ארצה. אמר רבי ברכיה מה הן שאל להן והן שאל להן לא שמעינן מינה כלום. מיי כדון. כיון שנשרפה ארץ ישראל נעשה בהן מידת הדין. תני בשם רבי יהודה שבע שנים עשת ארץ ישראל נשרפת הדא הוא דכתיב והגביר ברית לרבים שבוע אחד. כותים שבה מה היו עושין מטליות מטליות והיתה נשרפת. כתיב ואתה פשחור וכל יושבי ביתך תלכו בשבי. ובבל תבא ושם תמות ושם תקבר. רבי אבא בר זמינא אמר רבי חלבו ורבי חמא בר חנינא. חד אמר מת שם ונקבר שם יש בידו שתים. מת שם ונקבר כאן יש בידו אחת. וחרנה אמר קבורה שבכאן מכפרת על מיתה שלהן. רבי יונה בשם רבי חמא בר חנינה ריגליי דבר נשא ערבתיה למיקמתיה כל הן דהוא מתבע. כתיב ויאמר מי יפתה את אחאב ויעל ויפל ברמות גלעד. וימות בתוך ביתו ולא תמן. אליחורף ואחיה תרין איסקריטורי דשלמה. חמא מלאך מותא מסתכל בון וחריק בשינוי. אמר מילה ויהבון בחללא. אזל ונסתון מן תמן אתא קאים ליה גחיך לקבליה אמר ליה ההיא שעתא הויתא איחרוק בשניך וכדון את גחיך לן. אמר ליה אמר לי רחמנא דינסב לאליחורף ואחיה מן חללא ואמרית מאן יהיב לי אילין להן דאישתלחית מינסיבינין ויהב בליבך למיעבד כן בגין דנעביד שליחותי. אזל ואיטפל בון מן תמן. תרין ברויי דרבי ראובן בר איסטרובילוס תלמידוי דרבי. חמא מלאכא דמותא מסתכל בון וחריק בשינוי ואמר ניגלינון לדרומא שמא הגלות מכפרת. אזל ונסתון מן תמן. עולא נחותא הוה. אידמך תמן שרי בכי. אמרין ליה מה לך בכי אנן מסקין לך לארעא דישראל. אמר לון ומה הנייה לי. אנא מובד מרגליתי גו ארעא מסאבתא. לא דומה הפולטה בחיק אמו לפולטה בחיק נכריה. רבי מאיר הוה אידמיך ליה באסייא. אמר אימורין לבני ארעא דישראל הא משיחכון דידכון. אפילו כן אמר לון יהבי ערסי על גיף ימא דכתיב כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכונניה. שבעה ימים סובבין את ארץ ישראל. ימא רבא ימא דטיבריא ימא דסמכו ימא דמילחא ימא דחולתא ימא דשליית ימא דאפמיא. והא איכא ימא דחמץ דיקליטינוס הקוה נהרות ועשאו. כתיב הנשקפה על פני הישימון. אמר רבי חייה בריא כל מי שהוא עולה להר ישימון ומצא כמין כברה בים טיבריא זו היא בורה של מרים. אמר רבי יוחנן שערונה רבנין והא היא מכוונא כל קביל תרעא מציעיא דכנישתא עתיקתא דסרונגין. רבי ברקיריא ורבי לעזר הוון מטיילין באיסטרין ראו ארונות שהיו באין מחוצה לארץ לארץ. אמר רבי ברקיריא לרבי לעזר מה הועילו אילו. אני קורא עליהם ונחלתי שמתם לתועיבה בחייכם. ותבואו ותטמאו את ארצי במיתתכם. אמר ליה כיון שהן מגיעין לארץ ישראל הן נוטלין גוש עפר ומניחין על ארונן. דכתיב וכפר אדמתו עמו.