תלמוד ירושלמי כתובות פרק א הלכה ב

משנה: בתולה כתובתה מאתים ואלמנה מנה. בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן האירוסין כתובתן מאתים ויש להן טענת בתולים. הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו שנשתחררו ושנתגיירו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד כתובתן מאתים ויש להן טענת בתולים. הלכה: בתולה כתובתה מאתים ואלמנה מנה. כול׳. חונה בשם שמואל. בשקל הקודש. רבי בא בר בינא אמר. מטבע יוצא. מתניתא מסייעה לרבי בא בר בינא. וחמש סלעים של בן במנה צורי שלשים של עבד חמשים של אונס ושל מפתה מאה של מוציא שם רע כולן בשקל הקודש במנה צורי. ולא תנא כתובת אשה עמהן. אמר רבי אבין. כלום למדו מכתובת אשה לא מאונס וממפתה. מכיון דתנינן. האונס והמפתה. כמאן דתנא. כתובת אשה עמהן. עד כדון בתולה. אלמנה מאי. אמר רב חיננא. דייה לאלמנה שתיטול מחצית בתולה. אמר רבי חייה בר אדא. אפילו ניתני. כתובת אשה עמהן. לית כל אילין רבנין פליגין. רבי חנניה ורבי יונתן תריהון אמרין. מטבע יוצא. רבי יהושע בן לוי אמר. מטבע יוצא. רבי יעקב בר אחא רבי אימי רבי שמעון בן לקיש בשם רבי יודן נשייא. מטבע יוצא. אמר רבי יוחנן. סלעים סביריניות מהגינות ירושלמיות. אילין אמרין אכן ואילין אמרין אכן. אלא אף הוא חזר וסבר דכוותהון. ולית כל מילייא אכן אילין אמרין אכן ואילין אמרין אכן. הא אף הוא חזר ואמר דכוותהון. אתא עובדא קומי דרבי חנינא. באשה שהיתה כתובתה פחותה ממאתים זוז. ואמר. תיטול מה שכתב לה. אמר לרבי מנא. שב וחתום. אמר ליה. אשוי שיטתך ובה חתום. לא רבי חייה דאמר בשם שמואל. בשקל הקודש. רבי אבודמא דציפורי בשם רבי חונה. משם ויתור. מעתה אשה שהיתה כתובתה פחותה ממאתים תטמין כתובתה כדי שתיטול בשקל הקודש. אמרי בשם רבי חונה. במקום שאין כותבין כתובה. אבל במקום שכותבין כתובה מה דו מפקא היא גובה. אמר רבי יוחנן. ותני כן. חרש שנשא פיקחת אין לה עליו מזונות ולא כתובה. ואם מתה הוא יורשה. שהיא רצתה לזוק לו נכסיה. והוא לא רוצה לזוק לה בנכסיו. פיקח שנשא חרשת יש לה עליו מזונות וכתובה. ואם מתה אינו יורשה. שהוא רוצה לזוק לה נכסיו והיא לא רצתה לזוק לו נכסיה. וחרשת יש לה קניין ויש לה כתובה. רבי ירמיה בשם רבי לעזר. תיפתר כשכנסה פיקחת כנסה. רבי יעקב בר אחא בשם רבי לעזר. שכנסה פיקחת ונתחרשה. מכל מקום לא פיקחת כנסה. רבי יעקב בר אחא בשם רבי לעזר. תיפתר שהיתה חרשת ונתפקחה. כנסה פיקחת ונתחרשה. שלא תאמר. הואיל והיתה חרשת תחילה יש לה כתובה. לפום כן צריך למימר אין לה. רבי יוסי לא אמר כן אלא אילו מי שבא על החרשת שמא אין לה קנס. וכל שאין לה קנס אין לה כתובה. אמר רבי יודן. וכי בקנס הדבר תלוי. הרי בוגרת אין לה קנס וכתובתה מאתיים. הרי בתולה מן הנשואין יש לה קנס וכתובתה מנה. חרש או שוטה שיכנסו פיקחת. אף על פי שחזר החרש ונתפקח שוטה ונשתפה אין לה כתובה. רצה לקיימה כתובתה מנה. רבי לעזר בשם רבי חנינה. והוא שבא עליה משנתפקח ומשנשתפה. אבל אם לא בא עליה משנתפקח ומשנשתפה אפילו כתובת מנה אין לה. פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד. רבי יוסי בשם רבי חייה בר אשי רבי יונה רב חייה בר אשי בשם רב. למה זו דומה. לעושה גומא בבשר וחוזר ומתמלא. תני רבי חייה. לעוכר את העין וחוזרת וצוללת. אמר רבי יוסי. מתניתא אמרה כן. פחותות מיכן כנותן אצבע בעין. אמר רבי אבון. אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי. בת שלש שנים ויום אחד ונמלכין בית דין לעוברו הבתולין חוזרין. ואם לאו אין הבתולין חוזרין.