תלמוד ירושלמי כתובות פרק א הלכה ג

משנה: הגדול שבא על הקטנה והקטן שבא על הגדולה ומוכת עץ כתובתן מאתים דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים מוכת עץ כתובתה מנה. הלכה: הגדול שבא על הקטנה כול׳. אי זהו קטן ואי זו קטנה. משום רבי יהודה בן חגרא אמרו. קטן פחות מבן תשע שנים ויום אחד וקטנה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד. ניחא גדול שבא על הקטנה הבתולין חוזרין. קטן שבא על הקטנה הבתולין חוזרין. קטן שבא על הגדולה אין הבתולין חוזרין. אמר רבי אבין. תפתר שבא עליה שלא כדרכה. אמר רבי יוסי ברבי אבין. ואפילו תימא בכדרכה. קטן ביאתו ביאה. אבל אין בו כח ליגע בסימנין. ותני כן. מעשה שעיברה ובתוליה קיימין. מיתבין לרבי מאיר. בתולין אין כאן. ותימר כתובה מאתים. אמר לון. וכי בבתולין הדבר תלוי. הרי בוגרת אין לה בתולים וכתובתה מאתים. הרי בתולה מן הנישואין יש לה בתוליהן וכתובתה מנה. מאי כדון. בוגרת לא בטל חינה. בתולה מן הנישואין בטל חינה. מה פליגין. במוכת עץ. דרבי מאיר אמר. לא בטל חינה. ורבנין אמרין. בטל חינה. מה פליגין. בתולה הנבעלת מן הקטן וממי שאינו איש כשירה לכהונה. תני רבי חלפתא בר שאול. כשירה אפילו לכהן גדול. רבי ירמיה ורבי אמי מקשי. מה בינה לבין הנבעלת באצבע. אילו הנבעלת באצבע שמא אינה פסולה לכהונה. אמר רבי חגי. תיפתר שבא עליה שלא כדרכה. בעא רבי חגיי מיהדר ביה. אמר ליה רבי אבא. לא תהדור בך. ולמה בעא רבי חגיי מיהדר ביה. מן הדין דכתיב והוא אשה בבתוליה יקח. עד שתהא בתולה משני צדדיה. ודכוותה. בתולה ואיש לא ידעה. בתולה (מ)כדרכה. ואיש לא ידעה שלא כדרכה. אמר רבי יצחק בן אלעזר. אפילו בידיה לא תבע בה. שנאמר כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים. מה עבד לה רבי חגיי עד שלא יחזיר בו. פתר לה בהערייה. ולמה לית רב יוסף פתר ליה בהערייה. אמר רבי מנא. דהיא צריכה לה. רבי יוסי בעא. הערייה בזכור מהו. הערייה בבהמה מהו. כד שמע רבי ירמיה הדא דרבי חגיי אמר. לא על הדא הוה רבי אמי מקשה.