תלמוד ירושלמי כתובות פרק א הלכה ה

משנה: האוכל אצל חמיו ביהודה שלא בעדים אינו יכול לטעון טענת בתולים מפני שמתיחד עמה. אחד אלמנת ישראל ואחד אלמנת כהנים כתובתן מנה. בית דין שלכהנים היו גובין לבתולה ארבע מאות זוז ולא מיחו בידם חכמים. הלכה: האוכל אצל חמיו כול׳. בראשונה גזרו שמד ביהודה. שכן מסורת להם מאבותם שיהודה הרג את עשו. דכתיב ידך בעורף אויביך. והיו הולכין ומשעבדין בהן ואונסין את בנותיהן וגזרו שיהא איסטרטיוס בועל תחילה. התקינו שיהא בעלה בא עליה עודה בבית אביה. שמתוך שהיא יודעת שאימת בעלה עליה עוד היא נגררת. מכל מקום אין סופה להיבעל מאיסטרטיוס. אנוסה היא ואנוסה מותרת לביתה. כהנות מה היו עושות. מטמינות היו. ויטמינו אף בנות ישראל. קול יוצא ומלכותא שמעה ואילין ואילין מתערבבין. מה סימן היה להן. קול מגרוס בעיר. משתה שם משתה שם. אור הנר בברור חיל. שבוע בן שבוע בן. אף על פי שבטל השמד המנהג לא בטל. כלתו שלרבי הושעיה נכנסה מעוברת. תני. ולאלמנה מאתים. תני. אחד אלמנת ישראל ואחד אלמנת כהנים כסדר הזה. אמר רבי יוסי. מסתברא בת כהן לישראל תגבה. ששבטה גובה. בת ישראל לכהן לא תגבה. לא מסתייה דסליקא לכהונתא אלא דתימר תגבה. אמר רבי מנא. לא מסתברא דלא חליפין. בת ישראל לכהן תגבה דסליקה לכהונתא. ובת כהן לא תגבה דנחיתא מן כהונתא. אמר רבי יוסי בירבי אבון. אחת זו ואחת זו קנס קנסו בהן כדי שיהא אדם מידבק בשבטו ובמשפחתו.