תלמוד ירושלמי כתובות פרק א הלכה ד

משנה: בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן הנישואין כתובתן מנה ואין להן טענת בתולים. הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו או שנתגיירו או שנשתחררו יתירות על שלש שנים ויום אחד כתובתן מנה ואין להן טענת בתולים. הלכה: בתולה ואלמנה גרושה מן הנישואין כול׳. אי זו היא בתולה מן הנישואין. אמר רבי יוחנן. כל שנכנסה לחופה ועידיה מעידין אותה שלא נבעלה. אמר רבי יוסי. הדא אמרה נשא אשה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין זה מקח טעות להפסידה מכתובת מנה. נשא אשה בחזקת שלא זינתה ונמצאת שזינתה אין זה מקח טעות להפסידה מכתובת מנה. רבי לעזר שאל. הבא על שפחה משוחררת מהו. נישמעינה מן הדא. יכול הבא על שפחה ארמית יהא חייב. תלמוד לומר מהר ימהרנה לו לאשה. את שיש לו הוייה בה. יצא שפחה או מי שאין לו הוייה בה. מפני שאין לו בה הוויה. הא אם יש לו הוייה בה יש לה קנס. וכל שיש לה קנס יש לה כתובה. אמר רבי יודן. וכי בקנס הדבר תלוי. הרי בוגרת אין לה קנס וכתובתה מאתים. הרי בתולה מן הנישואין יש לה קנס וכתובתה מנה. אמר רבי זעירא קומי רבי מנא. תיפתר בשנתגיירו או שנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד. אמר ליה. אם בשנתגיירו או שנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד כישראל הן. סומה ואיילונית יש להן טענת בתולין. סומכוס אמר משם רבי מאיר. סומה אין לה טענת בתולים. ומה טעמא דרבי מאיר. אני אומר. מצא ואיבד. מה טעמא דרבנן. יכולה היא לתופשו. מה עבד לה רבי מאיר. יכול הוא לדחותן ברוק. תני. טענת בתולים עד שלשים יום. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים. מיד. מה אנן קיימין. אם בשבעל. מיד. אם בשלא בעל אפילו לאחר מיכן עד כמה. אלא כן אנן קיימין בסתם. רבי מאיר אומר. חזקה אדם מעמיד עצמו שלשים יום. ורבנין אמרין. אפילו יום אחד אין אדם מעמיד את עצמו. רבי ירמיה בעא. מהו שיהא נאמן לומר על דרבי מאיר. העמדתי עצמי שלשים יום. כדי לעשות את הוולד שתוקי. נישמעינה מן הדא. היבמה שאמרה בתוך שלשים יום. לא נבעלתי. כופין אותו שיחלוץ לה. לאחר שלשים יום מבקשין ממנו שיחלוץ לה. ואמר רבי לעזר. דרבי מאיר היא. ואמר רבי לעזר. לא שנו אלא אצלה. הא אצל צרתה לא. כמה דתימר תמן. לא הכל ממנה לחוב לצרתה. וכא לא הכל ממנה לחוב לבנה.