תלמוד ירושלמי כתובות פרק א הלכה ז

משנה: היא אומרת מוכת עץ אני והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את רבן גמליאל ורבי אליעזר אומר נאמנת. רבי יהושע אומר לא מפיה אנו חיין אלא הרי זו בחזקת דרוסת איש עד שתביא ראייה לדבריה. הלכה: היא אומרת מוכת עץ אני כול׳. אמר רבי לעזר. דרבי מאיר היא. דרבי מאיר אמר. מוכת עץ כתובתה מאתים. אמר רבי יוסי. והוינן סברין מימר. מה פליגין רבי מאיר ואילין רבנן. בשכנסה בחזקת מוכת עץ. אבל אם כנסה בחזקת בתולה ונמצאת מוכת עץ אף רבי מאיר מודה. מן מה דתנינן. היא אומרת. מוכת עץ אני. והוא אומר. לא כי אלא דרוסת איש את. הדא אמרה. אפילו כנסה בחזקת מוכת עץ ונמצאת מוכת עץ היא המחלוקת. רבי ירמיה בשם רבי זעירא לא אמר כן אלא. היא אומרת. מוכת עץ אני וכתובתה מאתים. והוא אומר. לא כי אלא דרוסת איש את ואין לך עלי כלום. מה אנן קיימין. אם בשכנסה בחזקת בתולה ונמצאת מוכת עץ. אף רבי מאיר מודה. אם בשכנסה בחזקת מוכת עץ ונמצאת מוכת עץ ניכר הוא בפתח פתוח בין בעץ בין באדם. רבי הונא בשם רבי זעירא לא אמר כן אלא. היא אומרת מוכת עץ אני. כן אתניתי עמך. והוא אומר. לא כי אלא דרוסת איש את. לא אתניתי עמך כלום.