תלמוד ירושלמי כתובות פרק ב הלכה ז

משנה: שתי נשים שנשבו זאת אומרת טהורה אני וזאת אומרת טהורה אני אינן נאמנות. ובזמן שהן מעידות זו את זו נאמנות. וכן שני אנשים. זה אומר כהן אני וזה אומר כהן אני אינן נאמנין. ובזמן שהן מעידים זה את זה נאמנים. הלכה: וכן שני אנשים כול׳. רבי חייה בשם רבי יוחנן. מתניתין לעניין קדשי הגבול. אבל לעניין משפחה ולקודשי המזבח צריך שני עדים. והא תני. מעלין לכהונה ללויה לישראל על פי אחד. ניחא לכהונה ללויה. לישראל ולא לעניין משפחה. ליתן לו מעשר עני. שתי חזקות לכהונה בארץ ישראל נשיאות כפים וחילוק גרנות ובסוריא נשיאות כפים אבל לא חילוק גרנות. עד מקום ששלוחי החודש מגיעין עד נמרין ובבל כסוריא. רבי שמעון בן אלעזר אומר. אף באלכסנדריאה בשעה שבתי דינין יושבין שם. תני רבן שמעון בן גמליאל. כשם שהתרומה חזקה לכהונה כך מעשר ראשון חזקה לכהונה. והחולק על פי בית דין אינה חזקה לכהונה. אני אומר. תרומה נפלה לו מאבי אמו כהן. אמר רבי ישמעאל בירבי יוסי. מימיי לא העדתי עדות. ופעם אחת היעדתי והעליתי עבד לכהונה. רבי יצחק חקולה ורבי שמעון ברבי. חד העלה אח מפי אחיו וחרנה העלה בן מפי אביו. חד לכהונה וחד ללויה. חד בר נש אתא לגבי דרבי אילא. אמר ליה. בני הוא זה וכהן הוא. אמר ליה. בנך הוא ואינו כהן. אמר ליה רבי חייה רובה. אם מאמינו את שהוא בנו האמינו שהוא כהן. ואם אין את מאמינו שהוא בנו אל תאמינו שהוא כהן. אמר ליה. בנו הוא אלא אני אומר. בן גרושה הוא או בן חלוצה הוא. אמר רבי אבין. אכין אמר ליה. אם מאמינו את שהוא בנו האמינו שהוא כהן. ואם אין את מאמינו שהוא כהן אל תאמינו שהוא בנו. וייעשה כהרחק עדות ויהא נאמן עליו. אמר לו. בנו הוא אלא אני אומר. בן גרושה וחלוצה הוא. לא כן אמרו. רבי יצחק חקולה ורבי שמעון ברבי. חד העלה אח על פי אחיו וחרנה העלה בן מפי אביו. נימא. משהעלה רבי אח מפי אחיו. אפילו תימא בן מפי אביו. ללויה.