תלמוד ירושלמי כתובות פרק ב הלכה ט

משנה: האשה שנחבשה בידי גוים על ידי ממון מותרת לבעלה על ידי נפשות אסורה לבעלה. עיר שכבשה כרקום כל הכהנות שנמצאו בתוכה פסולות ואם יש עדים אפילו עבד אפילו שפחה הרי אילו נאמנין שאין אדם נאמן על ידי עצמו. אמר רבי זכריה בן הקצב המעון הזה לא זזה ידה מידי משעה שנכנסו הגוים לירושלם ועד שיצאו. אמרו לו אין אדם מעיד על עצמו. הלכה: האשה שנחבשה בידי גוים כול׳. ת[מ]ן תנינן. העיד רבי יוסי הכהן ורבי זכריה בן הקצב על תינוקת שהורהנה באשקלון וריחקוה בני משפחה. ועידיה מעידין אותה שלא נסתרה ולא נטמאה. לפי שהעדים מעידין אותה שלא נסתרה ושלא נטמאה. הא אם אין עידיה מעידין אותה שלא נסתרה ושלא נטמאה לא. אמר רבי לעזר. שנייה היא בהירהון שהרבים נוהגין לו בהתר. על ידי נפשות אסורה. רבי יודן בריה דרב חמא דכפר תחמין בשם חזקיה. והוא שנגמר דינה להריגה. רבי יוחנן אמר. אפילו לא נגמר דינ[ה] להריגה. אמרין בשם רבי יוחנן. אשת ליסטיס כליסטיס. אי זהו כרקום. רבי בא בשם רב חייה בר אשי. כגון זוגין ושלשליות וכבלים ואווזים ותרנגלין ואפרטוטות מקיפין את העיר. ומר רבי בא בשם רב חמא בר אשי. מעשה היה וברחה משם סומה אחת. היה שם פירצה אחת מצלת את הכל. היו שם מחבויים צריכה. רבי זעירה רבי בא בר זבדא רבי יצחק בר חקולה בשם רבי יודן נשיאה. ובלבד כרקום שלאותה מלכות אבל כרקום שלמלכות אחרת כליסטיס הן. ואפילו קטן. רבי אימי בשם רבי יהושע בן לוי. אפילו קטן אפילו קרוב. אפילו קטן וקרוב. נישמעינה מן הדא. חנניה קרתיסיה אישתבאי הוא ובניה ואיתתיה. אתון לגבי רבי חנינה ולא קבלון. אתון לגבי רבי יהושע בן לוי וקבלון. הדא אמרה אפילו קטן וקרוב. רבי חייה בר יוסף שלח בתר איתתיה. אמר. יסקון עימה תלתא תלמידין. שאם יפנה אחד מהן לצורכו תתייחד עם שנים. והא תנינן. מוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יבוא עליה בדרך. אמר רבי אבין. ובעלה. הרי שלשה. אף הוא שכר לה את הבית והוא מעלה לה מזונות ולא היה מתייחד עמה אלא בפני בניה. וקרא על עצמו הפסוק הזה יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי.