תלמוד ירושלמי כתובות פרק ד הלכה ג
משנה: המארס את בתו וגירשה ארסה ונתאלמנה כתובתה שלו. הישיאה וגירשה הישיאה ונתארמלה כתובתה שלה. רבי יהודה אומר. הראשונה שלאב. אמרו לו משהשיאה אין לאביה רשות בה. הלכה: המארס את בתו כול׳. אמר רבי בון בר חייה. טעמא דרבי יודה כדי שיהא אדם מצוי ליתן לבתו בעין יפה. רבי יעקב בר אחא בשם רבי יצחק. ממוציא שם רע למד רבי מאיר. והתני רבי חייה. זינתה ועודה בבית אביה משבגרה הוציא עליה שם רע. הוא אינו לוקה ואינו נותן מאה סלע אלא או היא או זוממיה מקדימין לבית הסקילה. רבי מנא בעא קומי רבי יוסי. הגע עצמך. הוציא עליה שם רע עודה נערה ובגרה. אמר ליה. שמענו שנותן לאביה. אמר רבי ירמיה קומי רבי זעורא. ותמיה אני הך רבנין מדמו כתובה לקנס. ולא דמי. דו כתובה משעה הראשונה וקנס בסוף. ואת אמר אכן. אמר ליה. ומי יאמר לך. ואפילו קנס משעה הראשונה הוא. ואתיא דרבי מנא כרבי ירמיה וכרבי יוסי בר זעירא.
