תלמוד ירושלמי כתובות פרק ד הלכה ב

משנה: עמדה בבית דין עד שלא בגרה הרי הן שלאב. מת האב הרי הן שלאחין. לא הספיקה לעמוד בבית דין עד שבגרה הרי הן שלעצמה. רבי שמעון אומר אם לא הספיקה לגבות עד שמת האב הרי הן שלעצמה. מעשה ידיה ומציאתה אף על פי שלא גבתה מת האב הרי הן שלאחין. הלכה: עמדה בבית דין עד שלא בגרה כול׳. תני רבי שמעון בן יוחי. ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף. מלמד שאין האב זוכה אלא בנתינה. רבי שמעון אומר. במגבה הדבר תלוי. ורבנין אומרין. בעמידת בית דין הדבר תלוי. רבי שמעון עבד לה כמעשה בית דין ורבנין עבדין לה כמלווה. על דעתיה דרבי שמעון גובה בעידית. על דעתון דרבנין גובה בבינונית. על דעתיה דרבי שמעון אין השביעית משמטתה. על דעתון דרבנין השביעית משמטתה. על דעתיה דרבי שמעון הבכור נוטל פי שנים. על דעתון דרבנין אין הבכור נוטל פי שנים. רבי זעירא שלח לרב נחמן בר יעקב ולרבי אימי בר פפי. מעשה ידי הבת שלמי. אמרו ליה. שוקד אמר. לעצמה. מני שוקד. שמואל. אמר רבי מתנה. בשם רבי אמרוה ומדרש אמרוה. והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה. אותם לבניכם. לא בנותיכם לבניכם. במעשה ידי הבת הכתוב מדבר. אמר רבי יודן. מתניתא אמרה כן מעשה ידיה ומציאתה אף על פי שלא גבת ומת האב הרי הן שלאחין. מעשה שעשת בחיי האב. אבל עשת לאחר מיתת האב כל עמא מודו שהן שלעצמה.