תלמוד ירושלמי כתובות פרק ד הלכה ו

משנה: האב זכאי בבתו בקידושיה בכסף בשטר ובביאה וזכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפר נדריה ומקבל את גיטה ואינו אוכל פירות בחייה. ניסית יתר עליו הבעל שאוכל פירות בחייה וחייב במזונותיה בפרקונה ובקבורתה. רבי יהודה אומר אפילו עני שבישראל לא יפחות לה משני חלילין ומקוננת. הלכה: האב זכאי בבתו כול׳. ניחא בכסף ובשטר האב זכאי. בביאה. תיפתר שאמר לו. לכשתקנה לי ביתך בביאה יהיה לך כסף זה. זכאי במציאתה. רבי זכאי דאלכסנדריאה מישאל שאל. מציאה שנפלה לו מחמת שדה מה את עבד לה במציאה או באוכלת פירות שלה. אין תעבדינה באוכלת פירות שלה. נישאת יותר עליו הבעל שאוכל פירות בחייה. תקנה תיקנו שיהא מפקח על ניכסי אשתו ואוכל. ואומר. אף באב כן. בלא כך האב מפקח על ניכסי בתו ואוכל. חייב במזונותיה ובפרקונה. תני. הבעל שאמר. אי איפשי לא לוכל ולא לפקח. אין שומעין לו. האב שאמר. אני אוכל ומפקח. שומעין לו. ובקבורתה. תני. לא רצה הבעל לקוברה האב קוברה ומוציא ממנו בדין. אמר רבי חגיי. לא אמרו אלא האב. הא אחר אינו גובה. רבי יוסי אומר. בין אב ובין אחר גובה. ותייאן אילין פלוגתא. דתנינן תמן. וחייב במזונותיה ובפרקונה ובקבורתה. אמר רבי חגיי. לא אמרו אלא אחר הא האב גובה. רבי יוסי אומר. בין אב בין אחר אינו גובה. על דעתיה דרבי חגי בין לקבורה בין למזוני האב גובה אחר אינו גובה. על דעתיה דרבי יוסי. לקבורה בין אב בין אחר גובה. שלא עלת על דעת שתהא אשתו מושלכת לכלבים. תני. כל מקום שנהגו להספיד מספידין.