תלמוד ירושלמי כתובות פרק ד הלכה ח

משנה: האב אינו חייב במזונות בתו. זה מדרש דרש רבי אלעזר בן עזריה בכרם ביבנה. הבנים יירשו והבנות ייזונו מה הבנים אינן יורשין אלא לאחר מיתת אביהן אף הבנות אינן נזונות אלא לאחר מיתת אביהן. הלכה: האב אינו חייב במזונות בתו כול׳. מצוה לזון את הבנות אין צריך לומר את הבנים. רבי יוחנן בן ברוקה אומר. מצוה לזון את הבנות. אית תניי תני. הבנים עיקר. ואית תניי תני. הבנות עיקר. מאן דמר. הבנים עיקר. לתלמוד תורה. מאן דמר. הבנות עיקר. שלא יצאו לתרבות רעה. רבי שמעון בן לקיש בשם רבי יהודה בן חנניה. נמנו באושא שיהא אדם זן את בניו קטנים. אמר רבי יוחנן. יודעין אנו מי היה במיניין. עוקבא אתא לגבי רבי יוחנן. אמר ליה. עוקבא. זון בניך. אמר ליה. מנן מרי. אמר ליה. עוקבא רשיעא. זון בניך. אמר רבי עולה. מתניתא אמרה כן שיהא אדם זן את בניו קטנים. דתנינן תמן. אם היתה מניקה פוחתין לה ממעשה ידיה ומוסיפין לה על מזונותיה. רבי שמעון בן לקיש בשם רבי יודה בר חנניה. נמנו באושה בכותב נכסיו לבניו הוא ואשתו ניזונין מהן. בניו קטנים מה הן. רבי אבהו בשם רבי יוסי בירבי חנינה. ואית דאמרי לה בשם רבי יודה בן חנינה. הוא ואשתו ובניו קטנים ניזונין מהן. אלמנתו מהו. אמר רבי זעירא. אתתבת ולא אפרשת. אמר רבי בא בר ממל. אתתבת ואפרשת. אמר רבי בא. נראין דברים אם היתה אוכלת בחיי בעלה אוכלת. ואם לאו אינה אוכלת. לא אמר אלא כותב. הא מוכר לא. כתב לבניו ומכר לאחרים מה הן מסתברא אתא. אמר רבי חנינה. אנא לית מתת ליה אתא. רבי מנא. לא מסתברא אגרין ליה שמשא ומסבין ליה איתא כמה דו דהיא שמשא. בני בנים מה הן. רבי מנא אמר. [בני בנים הרי הן כבנים. רבי יוסי אמר. אין בני בנים כבנים.] רבי יוסי בירבי בון ורבי מתניה הוון יתבין. סברין מימר. הוא בני בנים שכן הוא בנים שלהלן. אמר ליה רבי יוסי בירבי בון. בני בנים קפצה עליהן ירושת תורה. רבי שמעון בן לקיש בשם רבי יודה בר חנינה. נמנו באושא במקפיד את הזקן והכהו יינתן לו בושתו שלם. מעשה באחד שהקפיד את הזקן והכהו ונתן לו בשתו משלם. אמרי. רבי יודה בן חנינה הוה. רבי שמעון בן לקיש בשם רבי יהודה בן חנינה. נמנו באושא שיהא אדם מפריש חומש מנכסיו למצות. עד איכן. רבי ירמיה ורבי אבא בר כהנא חד אמר [עד] כדי תרומה ותרומת מעשר. וחרנה אמר. כבד את יי מהונך. כמראשית כל תבואתך. רבי גמליאל בר איניא בעא קומי רבי מנא. מה חומש בכל שנה. גרש בהילכתא קדמייתא דפאה ולא מות. אלא שלא ימות לעתיד לבוא. רבי לעזר בן עזריה עבד לה כתובה ממדרש. שדרשה רבי אלעזר בן עזריה. הבנים יירשו והבנות ייזונו. מה הבנים אינן יורשין אלא לאחר מיתת אביהן אף הבנות לא יזונו אלא לאחר מיתת אביהן. דבית הלל עבדין לה כתובה מדרש. דרש הלל הזקן לשון הדיוט. כך היו כותבין באלכסנדריאה שהיה אחד מהן מקדש אשה וחבירו חוטפה מן השוק. וכשבא מעשה לפני חכמים בקשו לעשותן ממזרים. אמר להן הלל הזקן. הוציאו כתובת אימותיכן. והוציאו כתובת אמותיהן ומ‍צאו כתוב בהן. לכשתיכנסי לביתי תהויין לי לאינתו כדת משה ויהודאי. בית שמי עבדין כתובה מדרש. דבית שמי דרשי. בספר כתובה מלמד. שהוא כותב לה. שאם תינשאי לאחר תיטלי מה שכתוב ליכי. חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמי. רבי מאיר עבד כתובה מדרש. דרש רבי מאיר. המקבל שדה מחבירו משזכה בה (חבירו) שמין אותה כמה היא ראויה לעשות ונותן לו. שהוא כותב לו. אם אוביר ולא אעביד אישלם במיטבא. רבי יודה עבד כתובה מדרש. דרש רבי יודה. אדם מביא על ידי אשתו כל קרבן שהיא חייבת. אפילו אכלה חלב אפילו חיללה שבת. וכן היה רבי יודה אומר. פטרה אינו חייב בה. שכן היא כותבת לו. ואחרן די אתיין לי עלך מן קדמת דנא. רבי יוסי עבד כתובה מדרש. דרש רבי יוסי. מקום שנהגו לעשות כתובה מלוה גובה את הכל. לכפול אינו גובה אלא מחצה. רבי אלעזר הקפר עבד כתובה מדרש. דרש רבי אלעזר הקפר. אין אדם רשאי ליקח בהמה חיה ועוף אלא אם כן התקין להן מזונות. רבי יהושע בן קרחה עבד כתובה מדרש. דרש רבי יהושע בן קרחה. המלוה את חבירו לא ימשכננו אלא בבית דין. לא יכנס לביתו ליטול את משכונו. שכן הוא כותב. תשלומה מן ניכסיה די אתיין לי ודי אקנה לקבל דנה. רב הונא עבד כתובה מדרש. דרש רב הונא. הבנים יירשו והבנות יזונו. מה הבנים יורשין את המטלטלין אף הבנות ניזונות מן המטלטלין. שמואל אמר. אין הבנות ניזונות מן המטלטלין. מתניתא מסייעא לשמואל. בנן נוקבן דיהון ליכי מינאי יהון יתבן בביתי ומיתזנן מניכסיי עד דתינסבן לגוברין. ותני עלה. מן מקרקעי ולא מן מטלטלי. אמר רבי בא בר זבדא. אתייא דרב הונא כרבי ודשמואל כרבי שמעון בן אלעזר. דתני. אחד נכסים שיש להן אחריות ואחד נכסים שאין להן אחריות נפרעין מהן למזון האשה והבנות. דברי רבי. רבי שמעון בן אלעזר אומר. נכסים שיש להן אחריות הבנים מוציאין מן הבנים והבנות מוציאות מן הבנות והבנים מן הבנות והבנות מן הבנים. ושאין להן אחריות הבנים מוציאין מן הבנות ואין הבנות מוציאין מן הבנים. אמרי. חזר ביה רב הונא. אמרין. יאות. כתובה מדבר תורה ומזון הבנות מדבריהן. ודבריהן עוקרין דבר תורה. אלא בכסף כתובת אמן פליגין. [אפילו תימא. בכסף כתובת אמן פליגין.] וכסף כתובת אמן לאו קרקע היא. היורד לניכסי אשתו ונתן עיניו בה לגרשה וקפץ ותלש מן הקרקע הרי זה זריז ונשכר. היורד לניכסי שבויין ושמע עליהן שהן ממשמשין ובאין וקפץ ותלש מן הקרקע הרי זה זריז ונשכר. אילו הן ניכסי שבויין. כל שהלך אביו או אחיו או אחד מכל המורישין אותו למדינת הים נשמע עליהן שמתו וירד לנחלה. אבל ניכסי נטושין מוציאין מידו. ואילו הן ניכסי נטושין. כל שהלך אביו או אחד מכל המורישין אותו למדינת הים ולא שמע עליהן שמתו וירד לו לנחלה. אמר רבן שמעון בן גמליאל. שמעתי הן שבויין הן נטושין. אבל ניכסי רטושין מוציאין מידו. ואילו הן ניכסי רטושין. כל שהלך אביו או אחיו או אחד מכל המורישין אותו למדינת הים ואין ידוע היכן הם. שמואל אמר. שבוי זה שיצא שלא לדעת. שאילו לדעת יצא היה מצויהו. נטוש זה שיצא לדעת. תדע לך ש[עילה] היה רוצה להבריחו מנכסיו. שהרי לדעת יצא ולא ציווהו. רבי בא רב יהודה בשם שמואל. המטלטלין אין בהן משום ניכסי רטושין. רבי יעקב בר אחא בשם רב. אילין דיקליא דבבל דלא צריכין מרכבא לא מסתברא מיעבדינון כקמה עומדת לקצור וגפנים עומדות לבצור.