תלמוד ירושלמי כתובות פרק ד הלכה י
משנה: לא כתב לה אם תשתביין אפרקיניך ואותביניך לי לאינתו ובכהנות אהדרינך למדינתיך חייב שהוא תנאי בית דין. נשבית חייב לפדותה ואם אמר הרי גיטה וכתובתה תפדה את עצמה אינו רשאי. לקתה חייב לרפותה. אמר הרי גיטה וכתובתה תפדה את עצמה רשאי. הלכה: לא כתב לה דאין תשתביין אפרקיניך כול׳. נשבית חייב לפדותה כול׳. תני. יבמה שנשבית אין היורשין חייבים לפדותה. רבי חייה בר אשי בשם רב. לא סוף דבר שנישבית בחיי בעלה אלא אפילו שנשבית לאחר מיתת הבעל אין היורשין חייבין לפדותה. רבי חייה בר אחא. מתניתין מסייעא לרב. ואותביניך לי לאינתו. אין כאן אינתו. ובכהנות אהדריניך למדינתא. מה. למדינתה ממש. ליישוב. תני רבן שמעון בן גמליאל. כל מכה שיש לה קיצה מתרפה מכתובתה. ושאין לה קיצה מתרפאה מן הנכסין. כהדא. חדא איתא אתת לגבי רבי יוחנן. אמר לה. קצץ הוא אסייך. אמרה ליה. לא. לא כן אמר רבי חגי בשם רבי יהושע בן לוי. אל תעש עצמך כערכי הדיינין. שלא לגלות ליחיד את דינו. ידע היה בה שהיא כשירה.
