תלמוד ירושלמי כתובות פרק ה הלכה ד

משנה: היבם אינו מאכיל בתרומה. עשתה ששה חדשים בפני הבעל וששה חדשים בפני היבם ואפילו כולן בפני הבעל חסר יום אחד בפני היבם או כולן בפני היבם חסר יום אחד בפני הבעל אינה אוכלת בתרומה. זו משנה ראשונה. בית דין שלאחריהן אמרו אין האשה אוכלת בתרומה עד שתיכנס לחופה. הלכה: היבם אינו מאכיל בתרומה כול׳. אמר רבי ירמיה. תני תמן. היבמה כל שלשה חדשים ניזונת משלבעלה. עמד יבמה בדין וברח ניזונת משלו. חלה כמי שברח דמי. והלך לו למדינת הים כמי שברח. אלמנה שאמרה. הרי אני מיגדת אלמנותי בבית בעלי שומעין לה. רבי יוסי בשם רבי הילא. האומר. איני חולץ. כאילו אומר. איני מגרש. אמר רב זבדא. הורי רבי יצחק. האומר. איני חולץ. כאומר. איני מגרש. עשת ששה חדשים [ב]פני הבעל וששה חדשים בפני היבם אינה אוכלת בתרומה. ולא סוף דבר ששה חדשים לפני היבם אלא אפילו כולם בפני היבם חסר יום אחד אינה אוכלת בתרומה. מתניתין לא כמשנה הראשונה ולא כמשנה האחרונה אלא כמשנה האמצעית. דתני. בראשונה היו אומרים. ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה. דהוון דרשין וכהן כי יקנה נפש קניין כספו. דלא כן מה בין קונה אשה ובין קונה שפחה. חזרו לומר. לאחר שנים עשר חודש חודש לכשיתחייב במזונותיה. בית דין שלאחרון אמרו. לעולם אין האשה אוכלת בתרומה עד שתיכנס לחופה. וכבר שלח רבי יוחנן בן בגבג אצל רבי יהודה בן בתירה לנציבין. אמרו משמך שארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה. שלח אצלו ואמר לו. מוחזק הייתי בך שאתה בקי בסיתרי תורה. אפילו לדרוש בקל וחומר אין את יודע. מה אם שפחה כנענית שאין הביאה קונה אותה להאכילה בתרומה הכסף קונה אותה להאכילה בתרומה. אשה שהביאה קונה אותה להאכילה בתרומה אינו דין שיהא הכסף קונה אותה להאכילה בתרומה. ומה אעשה והן אמרו. לעולם אין האשה אוכלת בתרומה עד שתיכנס לחופה. וסמכו להם מקרא כמה שנאמר כל טהור בביתך יאכלנו. אמר רבי יודן. הרי זה קל וחומר שיש עליו תשובה. דו יכיל מימר ליה. לא. אם אמרת בשפחה כנענית שהיא נקנית בחזקה תאמר בזו שאינה נקנית בחזקה. וכל קל וחומר שיש עליו תשובה בטל קל וחומר.