תלמוד ירושלמי כתובות פרק ה הלכה ו

משנה: אילו מלאכות שהאשה עושה לבעלה טוחנת ואופה ומכבסת מבשלת ומיניקה את בנה ומצעת המיטה ועושה בצמר. הכניסה לו שפחה אחת לא טוחנת ולא אופה ולא מכבסת. שתים אינה מיניקה את בנה. שלש אינה מצעת את המיטה ואינה עושה בצמר. ארבעה יושבת בקתידרא. רבי אליעזר אומר אפילו הכניסה לו מאה שפחות כופה לעשות בצמר שהבטלה מביאה לידי זימה. רבן שמעון בן גמליאל אומר. אף המדיר את אשתו מלעשות מלאכה יוציא ויתן כתובה שהבטלה מביאה לידי שעמום. הלכה: אילו מלאכות שהאשה עושה לבעלה כול׳. תני. שבעה גופי מלאכות מנו והשאר לא צרכו חכמים למנותן. מניקה את בנה. אמר רבי חגיי. לא אמר אלא בנה. הא תאומים לא. ולמה אמר. בנה. שלא תניק בן חבירתה. כהדין דתני. אין האיש כופף את אשתו שתניק בנו שלחבירו ולא האשה כופה את בעלה שתניק בן חבירתה. נדרה שלא להניק את בנה. בית שמי אומרים. שומטין את הדד מתוך פיו. ובית הלל אומרים. כופין אותה. נתגרשה אין כופין אותה. במה דברים אמורים. בזמן שאינו מכירה. אבל אם היה מכירין אותה כופין אותה ונותנין לה שכרה שתניק את בנה. כמה יהא לו ויהא מכירה. רבי ירמיה בשם רב. שלשה חדשים. והוה רבי זעירא מסתכל ביה. אמר ליה. מה את מסתכל בי. נימר לך מן ההיא דשמואל. דאמר שמואל. שלשה ימים. שמואל כדעתיה. שמואל אמר. חכים אנא לחייתא דילדין לי. רבי יהושע בן לוי אמר. חכים אנא לגזורה דגזרין לי. רבי יוחנן אמר. חכים אנא לנשייא דצבתין עם אימא. תני. יונק התינוק והולך עד עשרים וארבעה חדשים. מיכן והילך כיונק שקץ. דברי רבי אליעזר. ורבי יהושע אומר. יונק והולך אפילו ארבע וחמש שנים. פירש אין מחזירין אותו. עד איכן. רבי יעקב בר אחא רבי ירמיה בשם רב. מעת לעת. רבי חזקיה רבי אבהו בשם רבי יהושע בן לוי. שלשה ימים מעת לעת. תני מעת לעת. רבי חזקיה רב. במה דברים אמורים. בזמן שפירש מתוך בוריו. אבל אם פירש מתוך חולייו מחזירין אותו מיד. בשאינו שלסכנה. אבל אם היה שלסכנה אפילו לאחר כמה ימים מחזירין אותו. הכניסה. אמר רבי שמואל בר רב יצחק. לא סוף דבר הכניסה אלא אפילו היא ראויה להכניס. כהדא דתני. אשתו עולה עמו אבל לא יורדת עמו. אלמנה ובניה יורדין אבל לא עולין. הפועלין עולין אבל לא יורדין. הבת לא עולה ולא יורדת. ותכניס שפחה לכל הדברים. אמר רבי חייה בר יודה. מפני חייס שלשפחה. אמר רבי בון. על ידי שהדברים הללו שלביזיון לפיכך תלו אותן בשפחה. אמר רבי יודה בירבי בון. שאין דרך האשה להיות יושבת בטילה בתוך ביתו. רב הונא אמר. אפילו הכניסה לו מאה שפחות כופה לעשות לו דברים שליחיד. מהו דברים שליחיד. סכת לו את גופו ומרחצת לו את רגליו ומוזגת לו את הכוס. למה. משום שהיא חייבת לעשות לו או משום שאינן ראויין להשתמש בשפחה. מה נפק מן ביניהון. הכניסה לו עבדים. אין תימר משום שאין ראויין להשתמש בשפחה הרי הכניסה לו עבדים. הוי לית טעמא משום שהיא חייבת לו. רבי אבודימא בצפרין בעי קומי רבי מנה. לא מסתברא משום שהיא חייבת לו. אמר לו. אוף אנא סבר כן. ותני כן. כופה לעשות בצמר אבל לא בפשתן. מפני שהיא מסרחת את הפה ומשלבקת את השפיות.