תלמוד ירושלמי כתובות פרק ה הלכה ח

משנה: המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה שבעה דינרים בשבת. רבי יהודה אומר. שבעה טרפעיקין. עד אימתי הוא פוחת. עד כנגד כתובתה. רבי יוסי אומר. לעולם הוא פוחת והולך שמא תיפול לה ירושה ממקום אחר יגבה אותה ממנה. וכן המורד על אשתו מוסיפין לה על כתובתה שלשה דינרין בשבת. רבי יהודה אומר. שלשה טרפעיקין. הלכה: עד אימתי הוא פוחת עד כנגד כתובתה כול׳. הכא את מר שבעה. והכא את מר שלשה. אמר רבי יוסי ברבי חנינא. היא על ידי שהיא חייבת לו שבע הוא פוחת ממנה שבעה. והוא על ידי שהוא חייב לה שלשה הוא מוסיף לה שלשה. הגע עצמך שהכניסה לו עבדים הרי אינה חייבת לו כלום. הגע עצמך שהתנה עמה לא שאר ולא כסות ולא עונה הרי אינו חייב לה כלום. מאי כדון. כיי דמר רבי יוחנן. צערו שלאיש מרובה יותר מן האשה. הדא הוא דכתיב ויהי כי הציקה לו בדבריה כל הימים ותאלצהו. מהו ותאלצהו. אמר רבי יצחק בר לעזר. שהיתה שומטת עצמה מתחתיו. ותקצר נפשו למות. הוא קצרה נפשו למות והיא לא קצרה נפשו למות. ויש אומרים. שהיתה עושה צורכה באחרים. כל שכן דתבע. דאמר רבי נחמן בשם רבי נחמן. האבר הזה שבאדם הרעיבתו השביעתו. השביעתו הרעיבתו. וכרבי אלעזר עד כמה הוא פוחת. נישמעינה מן הדא. תני רבי חייה. ארוסה וחולה נדה ושומרת יבם כותבין לה איגרת מרד על בעלה. מה אנן קיימין. אם בשמרדה עליו והיא נדה. התורה המרדתה עליו. אלא כן אנן קיימין. שמרדה עליו עד שלא באת נידה בידה ובאת לנידה. הרי אינה ראויה למרוד ואת אמר כותבין וכא פוחת. מה מיפחות מפרא פרנון דידה. נישמעינה מן הדא. רבי יוסי אומר. לעולם הוא פוחת והולך. שמא תפול לה ירושה ממקום אחר. ויחזור ויגבה ממנה. לא אמר אלא ירושה. דבר שאינו מצוי. הדא אמרה אפילו לפחות מפרא פרנון דידה פוחת. רבי זעירא בשם שמואל. כותבין איגרת מרד על הארוסה. ואין כותבין איגרת מרד על שומרת יבם. והתני רבי חייה. נידה וחולה ארוסה ושומרת יבם כותבין לה איגרת מרד על כתובתה. כאן במשנה הראשונה כאן במשנה האחרונה. אמר רבי יוסי בר בון. אפילו תימר כן כמשנה אחרונה. בית דין שאחריהן. מתירין בה ארבע שבתות והיא שוברת כתובתה ויוצאה. רבי חנינה בשם רבי ישמעאל בירבי יסא. היוצאה משם שם רע אין לה בליות. מורדת יש לה. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי. המורדת והיוצאת משם שם רע אין לה לא מזונות ולא בליות. אמר רבי יוסה. אילין דכתבין. אין שנא אין שנאת. תניי ממון. ותניין קיים.