תלמוד ירושלמי כתובות פרק ו הלכה ד

משנה: פסקה להכניס לו כספים סלעה כסף נעשית ששה דינר והחתן מקבל עליו עשרה דינרים לקופה לכל מנה ומנה. רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל כמנהג המדינה. הלכה: פסקה להכניס לו כספים כול׳. פסקה להכניס לו כחמש מאות דינרים שום עשה אותו ארבע מאות. לא עשה כן אלא עשה אותו אלף. אם עשת קיצותא גובה את הכל ואם לאו מיגרע חמשה דינרים לכל סלע ואינו נוגע בתוספת. פסקה להכניס לו חמש מאות דינרים כספים עושה אותן שבע מאות ומחצה. לא עשה כן אלא עשה אותן אלף. אם עשת קיצותא גובה את הכל. ואם לאו מיגרע ששה דינר לכל סלע ואינו נוגע בתוספת. פסקה להכניס לו אלף זוז צריך לעשותן ט̇ו̇ מנה. לא עשה כן אלא כתב לה שדה שוה בשנים עשר מנה תחת אלף זוז. אם עשתה קיצותא גובה את הכל. ואם לאו אין פוחתין לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה. הכא את מר. מיגרע. והכא את מר. אינו מיגרע. כאן בנטלה מקצת כאן בשלא נטלה מקצת. הכא את מר. נוגע בתוספת. והכא את מר. אינו נוגע בתוספת. תמן. הוסיף ולא פיחת. ברם הכא. פיחת ולא הוסיף. תניא. בין בשום בין בכספים. בשום מה לפי מה שהוא פוחת לפי מה שהוא מוסיף לפי מה שהיא מכנסת. כיני מתניתא. וקופת בשמים הכל מנה. אמר רבי יוחנן. עשו הניית בשמים כהניית כספים. אמר רבי אבין. עשו הניית פריה ורביה כהניית כספים. כהדא. תלמידוי דרבי יוסי סלקון לקדשין אשכחינון ערירין. אמרון לון. אתניתון ביניכון. אם התניתם ביניכם הרי יפה ואם לאו הכל כמנהג המדינה.