תלמוד ירושלמי כתובות פרק ו הלכה ה

משנה: המשיא את בתו סתם לא יפחות לה מחמשים זוז. פסק להכניס ערומה לא יאמר הבעל כשתבוא לביתי אכסנה בכסותי אלא מכסה ועודה בבית אביה. וכן המשיאין את היתומה לא יפחתו לה מחמשים זוז. אם יש בכיס מפרנסין אותה לפי כבודה. הלכה: המשיא את בתו כול׳. רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי בעי. לא כן תני. מניין אפילו אמר. הריני עומד ערום ומכסה. אין אומרים לו שיעמוד ערום ויכסה אלא מכסה בראוי לה. תמן אורחא דבר נשא מימר. הני לי מיקום ערטיליי ומכסייא איתתי. ברם הכא לכן התנה עמה מתחילה. כיני מתניתא. וכן המפרנסין את היתומה. אמר רבי חיננא. זאת אומרת שאומרין לפרנסין ללוות. דו פתר לה בשאין בכיס לווין עד חמשים. אבל אם יש בכיס מוסיף. אמר רבי יוסי. זאת אומרת שאין אומרין לפרנסין ללוות. דו פתר לה בשיש בכיס. אבל אם אין בכיס פוחת. כהדא. בילדה אחת ביומוי דרבי אמי. אמר. ישתבוק למועדא. אמר ליה רבי זעירא. גרמית יפסוד. אלא יתכול. דמריה דמועדיא קיים. ותייא דרבי חנינה כרבי זעורה ודרבי יוסי כרבי אימי.