תלמוד ירושלמי כתובות פרק ו הלכה ז

משנה: המשליש מעות לבתו והיא אומרת נאמן עלי בעלי יעשה שליש מה שהושלש בידו דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר וכי אינה אלא שדה אחת והיא רוצה למכרה הרי היא מוכרה מעכשיו. במה דברים אמורים בגדולה. אבל בקטנה אין מעשה קטנה כלום. הלכה: המשליש מעות לבתו והיא אומרת נאמן עלי בעלי כול׳. מתניתא בפסק מן האירוסין. אבל אם פסק מן הנישואין אף רבי מאיר מודי. השליש מן הנישואין היא המחלוקת. האומר תנו לבני שקל בשבת. והן ראויין ליטול סלע. נותנין להן סלע. אל תתנו להן אלא שקל. נותנין להן שקל. ולמזון האשה והבנות בין שאמר. תנו. בין שאמר. אל תתנו. נותנין להן שקל. תני. רבן שמעון בן גמליאל אומר. מאיר היה אומר. האומר. תנו לבניי שקל בשבת. והן ראויין ליטול סלע. נותנין להן שקל והשאר מתפרנס מן הצדקה. וחכמים אומרין. גובין והולכין עד שיכלו הנכסים והשאר יתפרנסו מן הצדקה. אמר רבי יוסי. הדא פשטה שאילתא דחילפי. אמרי. אייתבון על גיף נהרא דלא אפיקת מתנייה דרבי חייה רבא מן מתניתא וירקוני לנהרא. מה הוה מימר. יעשה שליש מה שהושלש בידו. מתו יירשו אחרים. לא כן אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן. כל הלשונות אדם מזכה חוץ מלשון ירושה. לית כאן ירתון אלא יטלון. רבי זעירא בעא קומי רבי מנא. כאן במתנה. איתפלגון. כתב כל נכסיו לשני בני אדם כאחת. כתב לזה בלשון מתנה ולזה בלשון ירושה. אמר רבי אלעזר. מכיון שזכה בו בלשון מתנה זכה זה בלשון ירושה. אמר רבי יוחנן. נראין דברים. בלשון מתנה זכה בלשון ירושה לא זכה. אמר רבי פינחס. אתא עובדין קומי רבי ירמיה. מכיון דרבי לעזר אמר אולפן. ורבי יוחנן אמר נראין. הלכה כרבי אלעזר. אמר רבי שמואל. לא רבי מאיר אמרה. ואינן נראות. שמא כלום היא. לא כן אמר רבי יוחנן בשם רבי יסא. צמר הבכור שטרפו בטל ברוב. ואייתי רבי חייה ציפורייא קומי רבי אימי. ליטרא בשמונה. ולא הורי ליה. דמר רבי יסא. לא מתניתא היא. האורג מלא הסיט מצמר הבכור בבגד ידלק הבגד. משער הנזיר ומפטר חמור בשק ידלק השק. הורי מתניתא פליגא על רבי יוחנן. כתב בין בתחילה בין באמצע בין בסוף בלשון מתנה דבריו קיימין. תמן לזה בלשון מתנה ולזה בלשון ירושה. ברם הכא כל אחד ואחד בלשון מתנה כל אחד ואחד בלשון ירושה. רבי חגיי בעא קומי רבי יוסי. ואינו חב לאחרים. אמר ליה. בשאין שם אחין. ואינו חב לאחי אביו. רבי חנניה בריה דרבי הילל. רוצה הוא בתקנת ביתו יותר מקרוביו.