תלמוד ירושלמי כתובות פרק ז הלכה א

משנה: המדיר את אשתו מליהנות לו עד שלשים יום יעמיד לה פרנס. יותר מיכן יוציא ויתן כתובה. רבי יהודה אומר בישראל חדש אחד יקיים ושנים יוציא ויתן כתובה ובכהנת שנים מקיים ושלשה יוציא ויתן כתובה. הלכה: המדיר את אשתו מליהנות לו כול׳. תמן תנינן. המדיר את אשתו מתשמיש המיטה. וכא את מר הכין. תמן במדירה מגופו. ברם הכא במדירה מנכסיו. ויש אדם נודר שלא לפרוע את חובו. אמר רבי יוסי בן חנינה. מכיון שהוא עתיד לגרשה וליתן לה כתובה ולמעט ממזונותיה כמי שאין בו חוב. ותהא יושבת וממתנת. ואם גירש הרי יפה. ואם לאו יעלה לה מזונות. כמאן דמר. אין מזונות האשה מדבר תורה. כהדא דתני. אין בית דין פוסקין לאשה מזונות מדמי שביעית. אבל ניזונת היא אצל בעלה בשביעית. ויעשו אותה כפועל שאינו שוה פרוטה. הדא אמרה שאין עושין אותו כפועל שאינו שוה פרוטה. ויעמיד פרנס. כהדא. איש פלוני מודר ממני הנייה ואיני יודע מה אעשה. יעמיד פרנס. רשות ביד האשה לומר. אי איפשי להתפרנס מאחר אלא מבעלי. והתנינן. המשרה את אשתו על ידי שליש. כאן בשקיבלה עליה וכאן בשלא קיבלה עליה. אי בשלא קבלה עליה אפילו יום אחד לא יעמיד. מגלגלת עמו שלשים יום שמא ימצא פתח לנדרו. שמואל אמר. במדירה שלשים יום. אבל במדירה לעולם מיד יוציא ויתן כתובה. רבי זעירה רבי אבינא בשם רב. ואפילו במדירה לעולם מגלגלת עמו שלשים יום שמא ימצא פתח לנדרו. אית תניי תני. שלשים יום. אית תניי תני. עד שלשים. מאן דמר. שלשים. מסייע לרב. ומאן דמר. עד שלשים. מסייע לשמואל. רבי יוסי אומר. בכוהנות פליגין. יותר מיכן יוציא ויתן כתובה. בסוף שנים. רבי יהודה אומר. בישראל חודש אחד יקיים. ושנים יוציא ויתן כתובה. בסוף שנים. ובכוהנות שנים יקיים. שלשה יוציא ויתן כתובתה. בתחילת שלש. ותני פליג בסוף שלשה. דברי רבי מאיר. אמר ליה רבי מנא. הן דלא תניתה פליגא את עבד ליה פליגא. אלא בישראל פליגין. יותר מיכן יוציא ויתן כתובה. בתחילת שנים. רבי יודה אומר בישראל חדש אחד יקיים ושנים יוציא ויתן כתובה. בתחילת שנים. ובכוהנות שנים יקיים. שלשה יוציא ויתן כתובה. בסוף שלשה. ותני כן. בסוף שלשה דברי הכל.