תלמוד ירושלמי כתובות פרק ז הלכה ח
משנה: האיש שנולדו בו מומין אין כופין אותו להוציא. אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים. במומין הקטנים אבל במומין הגדולים כופין אותו להוציא. הלכה: האיש שנולדו בו מומין כול׳. רב יהודה בשם רב. כיני מתניתא. בשהיו בו. אבל נולדו בו כופין אותו להוציא. רבי בא בר כהנא בשם רבי יוחנן. הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. אתא עובדא קומי רבי ירמיה בכופיח ובפפו. ואתייא דרב בשאין בו. ודרבן שמעון בן גמליאל בשנולדו בו. אמר רבי זעירא. אתייא דרבן שמעון בן גמליאל כרבי מאיר. היי דין רבי מאיר. בקדמייא באחרייא. אין בקדמייא עד שיתנה. אין באחרייא אפילו התנה לא כלום. אלא סלקת מתניתא כרבן שמעון בן גמליאל. ואילו כן כופין אותו להוציא. כרבנין. נישמעינה מן הדא. רבן שמעון בן גמליאל אומר. אם היה מום גדול. כגון סומא באחת מעיניו קיטע באחת מידיו חיגר באחת מרגליו מיד יוציא ויתן כתובה. הדא אמרה. סלקת מתניתא כרבן שמעון בן גמליאל. ואילו שכופין אותו להוציא כרבנין.
