תלמוד ירושלמי כתובות פרק ז הלכה ט

משנה: ואילו שכופין אותן להוציא מוכי שחין ובעל פוליפוס והמקמץ והמצרף נחושת והבורסי בין שהיו בם עד שלא נישאו ובין משנישאו למדו. ועל כולן אמר רבי מאיר אף על פי שהתנה עמה יכולה היא שתאמר סבורה הייתי שאני יכולה לקבל עכשיו איני יכולה לקבל. וחכמים אומרים מקבלת היא על כרחה חוץ ממוכה שחין מפני שממיקתו. מעשה בצידון בבורסי אחד שמת והיה לו אח בורסי אמרו חכמים יכולה היא שתאמר לאחיך הייתי יכולה לקבל ולך איני יכולה לקבל. הלכה: אילו שכופין אותן להוציא מוכי שחין כול׳. המקמץ. זה המקמץ צואה. ויש אומרים. זה הבורסי. אמר רבי זעירא. מתניתא אמרה. זה המקמץ צואה. דתנינן והמקמץ הבורסי. וצורף נחושת. שמואל אמר. מתיך נחושת מעיקרו. תני. אמר רבן שמעון בן גמליאל. פגע בי זקן אחד מוכה שחין מציפורין. אמר לי. עשרים וארבעה מיני שחין הן ואין לך קשה מכולם ושהאשה רעה לו אלא ראתן. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן. ובו לקה פרעה הרשע. הדא הוא דכתיב וינגע יי את פרעה נגעים גדולים ואת ביתו וגו׳. אמר רבי ברכיה. על דטלמסן למגע בסמה דמטרונה. ארבעה ועשרים מיני ארזים הן ומכולן לא פירש הכתוב אלא שבע בלבד. הדא הוא דכתיב אתן במדבר ארז שיטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדיו. ברוש ברתא. תדהר אדרא. ותאשור פיקסינה. הוסיפו עליהן. אלונים ערמונים אלמוגים. אלונים בלוטים. ערמונים דולבי. אלמוגים אלוים.