תלמוד ירושלמי כתובות פרק ח הלכה א

משנה: האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס מודים בית שמאי ובית הלל שאם מוכרת ונותנת קיים. נפלו לה משנתארסה בית שמאי אומרים תמכור ובית הלל אומרים לא תמכור. אילו ואילו מודין שאם מכרה ונתנה קיים. אמר רבי יהודה. אמרו לפני רבן גמליאל. הואיל וזכה באשה לא יזכה בנכסים. אמר להם על החדשים אנו בושין אלא שאתם מגלגלין עלינו את הישנים. הלכה: האשה שנפלו לה נכסים כול׳. כיני מתניתא. עד שלא נתארסה. מה בין עד שלא נתארסה מה בין משנתארסה. עד שלא נתארסה לזכותה נפלו. משנתארסה לזכותה ולזכותו נפלו. רבי פינחס בעא קומי רבי יוסי. ולמה לא תניתה מקולי בית שמי ומחומרי בית הלל. אמר ליה. לא אתינן מיתני אלא דבר חמור משני צדדין וקל משני צדדין. ברם הכא חומר הוא מצד אחד וקל מצד אחד. והא תנינן. בית שמי אומרין. הבקר לעניים. הרי הוא קל לעניים וחומר הוא לבעל הבית. ותניתה. אמר ליה. קל הוא לעניים ואינו חומר לבעל הבית. שמדעתו הבקירו. אמר ליה. והא תנינן. העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו. הרי הוא קל לבעל הבית וחומר הוא לעניים. אמר ליה. קל הוא לבעל הבית ואינו חומר לעניים. שאדיין לא זכו בו. ואמור אוף הכא. קל הוא לאשה ואינו חומר לבעל. שאדיין לא זכה בה. אמר ליה. מכיון שקידשה לזכותה ולזכותו נפלו. אמר רבי יודא. אמרו לפני רבן גמליאל. הואיל והארוסה אשתו היא והנשואה אשתו היא. מה זה מכרה בטל אף זה מכרה בטל. אמר להן בחדשים אנו בושים אלא שאתם מגלגלין חדשים על הישנים. אילו הן חדשים. משנישאת. ואילו הן ישנים. עד שלא נישאת ונישאת.