תלמוד ירושלמי כתובות פרק ט הלכה י

משנה: שני גיטין ושני כתובות גובה שתי כתובות. שתי כתובות וגט אחד או כתובה ושני גיטין או כתובה וגט ומיתה אינה גובה אלא כתובה אחת שהמגרש את אשתו ומחזירה על מנת כתובה הראשונה החזירה. קטן שהשיאו אביו כתובתה קיימת שעל מנת כן קיימה. גר שנתגייר ואשתו עמו כתובתה קיימת שעל מנת כן קיימה. הלכה: הוציאה גט ואין עמו כתובה גובה כתובתה כול׳. שני גיטין ושתי כתובות כול׳. והוא שיהא הגט יוצא מכתובה לכתובה. עד כדון בשוות. היה בזו מנה ובזו מאתים. רב הונא ורב ירמיה ורב חסדא. חד אמר. גובה בראשונה. וחרנה אמר. גובה בשנייה. והתוספת גובה מן זמנה שלשנייה. אמר רבי חנניה קומי רבי מנא. לית הדא אמרה. ההן דיזיף מן חבריה וחזר ויזיף מיניה צריך מימר. לבד מן כרטוסה קדמייא דאית לי גבך. אורחא דאיתתא מימר. אבד פורנה עביד חורן. אלא כי אורחא דבר נשא מימר. אבד כרטיסו עבד חורן. אלא כי איפשר יודי ליה. רבי יודן בר שיקלי אעיל עובדא קומי רבי יוסי. לא כן אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן. שטר שלווה בו ופרעו אל ילוה בו באותו היום. אמר ליה. כאן בשפרעו. כאן בשלא פרעו. תני רבי חנן קומי רבי הילא. תרין אמורין. חד אמר. לכתובה אבל לא לתנאין. וחרנה אמר. בין בכתובה בין לתנאין. ניחא גר. קטן. וקטן מגרש. אמר רבי חגיי. קיימתיה כיי דמר רבי לעזר בשם רבי חנינה. והוא שבא עליה משנתפקח ומשנשתפה. וכא הוא שבא עליה משהגדיל.