תלמוד ירושלמי כתובות פרק יג הלכה ב

משנה: מי שהלך למדינת הים ועמד אחד ופירנס את אשתו חנן אמר איבד את מעותיו. נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו ישבע כמה הוציא ויטול. אמר רבי דוסא בן הרכינס כדבריהן. אמר רבן יוחנן בן זכאי יפה אמר חנן הניח מעותיו על קרן הצבי. הלכה: מי שהלך לו למדינת הים כול׳. רבי בא בר ממל בעי. הפורע שטר חובו לחבירו שלא מדעתו. תפלוגתא דחנן ובני כהנים גדולים. אמר רבי יוסי. טעמון דבני כהנים גדולים. תמן לא עלתה על דעתו שתמות אשתו ברעב. ברם הכא מפייס הוינא ליה הוא מחיל לי. הגע בעצמך דהוה גביה משכון. מפייס הוינא ליה והוא יהב לי משכוני. עד כדון בבעל חוב שאינו דוחק. ואפילו בבעל חוב שהוא דוחק. שמעינן מן הדא. ושוקל את שקלו. ולא שקל אין ממשכנין אותו. הדא אמרה. ואפילו בבעל חוב שהוא דוחק. תדע לך שהוא כן. דתנינן. ומקריב עליו קיני זבין וקיני זבות קיני יולדות חטאות ואשמות. לא בשלא̇ נתן לתוך ידו כלום. [וכא בשלא יכנס לתוך ידיו כלום.] רבי יהושע בן לוי אמר. אין לך נתפס על חבירו וחייב ליתן לו אלא בארנון ובגולגולת. רב אמר. כל הנתפס על חבירו חייב ליתן לו. חייליה דרב מן הדא. הגוזל שדה ונטלוה מציקין. ולא שמע מה דאמר רבי יוחנן. קנס קנסו בגוזלן. רבי אבין בעי. וההן דהוה רבה. רבי יוסי בירבי בון ורבי חייה בר לולייני. תריהון בשם שמואל אמרי. חד אמר. כארנון וכגולגולת. וחרנה אמר. אינה כארנון וכגולגולת. תמן תנינן. מרפאהו ריפוי נפש אבל לא ריפוי ממון. רבי יהודה ורבי יוסי. חד אמר. כאן במדירה מגופו כאן במדירה מנכסיו. וחרנה אמר. כאן בשיש לו מי ירפאנו וכאן בשאין לו מי ירפאנו. אם מי שיש לו מי ירפאנו אפילו רפואת נפש לא ירפאנו. שלא מן הכל אדם זוכה להתרפאות. ולא ניכסי המחזיר הן שהן אסורין לבעל הפרה. עולא בר ישמעאל בשם רבי יצחק. כשהיו נכסיו שלזה אסורין לזה ונכסיו שלזה אסורין לזה. מאן תנא תפול הנייה להקדש. רבי מאיר. דרבי מאיר אומר. מועלין באסורות. רבי אבון בר חייה בעי. נדר מן הככר מהו לחמם בו את ידיו. נישמעינה מן הדא. אמר. הכיכר הזה הקדש. אכלו בין הוא בין אחר מעל. לפיכך יש לו פדיון. אם אמר. הרי זה עלי. אכלו מעל בו בטובת הנאה. דברי רבי מאיר. אחרים לא מעלו. לפיכך אין לו פדיון. לא אמר אלא אכלו. הא לחמם בו את ידיו מותר. תלמידוי דרבי יונה בשם רבי בון בר חייה. כיני באומר. לא אוכלינו ולא אטעמינו. לא אסרו עליו אלא לאכילה. עד כדון צריכה נדר מן הככר מהו לחמם בו את ידיו. דתני. מי שהלך למדינת הים ועמד אחד ופירנס את אשתו. אמר רבי חגיי. לא אמר אלא אחר. הא האב גובה. רבי יוסי אומר. בין אב בין אחר אינו גובה. ואתיין אילין פלוגוותא כהלין פלוגוותא. דתנינן תמן. וזכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפר נדריה ומקבל גיטה ואינו אוכל פירות בחייה. וחייב במזונותיה ובפירקונה ובקבורתה. אמר רבי חגיי. לא אמרו אלא האב. הא אחר אינו גובה. רבי יוסי אומר. בין אב בין אחר גובה. על דעתיה דרבי חגיי. בין לקבורה בין למזונות האב גובה אחר אינו גובה. על דעתיה דרבי יוסי. לקבורה בין אב בין אחר גובה. שלא עלת על דעת שתהא אשתו מושלכת לכלבים. ובמזונות בין אב בין אחר אינו גובה.