תלמוד ירושלמי כתובות פרק יג הלכה א

משנה: שני דייני גזילות היו בירושלם אדמון וחנן בן אבשלום. חנן אומר שני דברים אדמון אומר שבעה. מי שהלך לו למדינת הים ואשתו תובעת מזונות חנן אמר תישבע בסוף ולא תישבע בתחילה. נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו תישבע בתחילה ובסוף. אמר רבי דוסא בן הרכינס כדבריהן. אמר רבן יוחנן בן זכאי יפה אמר חנן לא תישבע אלא לבסוף. הלכה: שני דייני גזילות היו בירושלם כול׳. לא כן אמר רבי פינחס בשם רבי הושעיה. ארבע מאות וששים בתי כניסיות היו בירושלם וכל אחת ואחת היה לה בית ספר ובית תלמוד. בית ספר למקרא ובית תלמוד למשנה. ואילו הם ממונין על הגזל. ללמדך שכל מי שהוא ספיקה בידו למחות ואינו ממחה קלקלה תלויה בו. תני בשם רבי נתן. אף נחום המדי היה עמהן. על דעתיה דרבי נתן שלשה דייני גזילות היו בירושלם. רבי חזקיה בשם רבי אחא. רבי היה דורש ג מקרייות לשבח. ותשב בפתח עינים. ואיפשר כן. אפילו זונה שבזונות אינה עושה כן. אלא שתלת עיניה לפתח שכל עיניים מצפות לו. אמרה לפניו. רבונו שלעולם. אל אצא ריקם מבית זה. דבר אחר. ותשב בפתח עינים. שפתחה לו העינים ואמרה לו. פנויה אני וטהורה אני. ועלי זקן מאד וגו׳. את אשר ישכבון. ישכיבון כתיב. אמר רבי. שהיו הנשים מביאות קיניהן ליטהר לבעליהן והיו משהין אותן. ומעלה עליהן הכתוב כאילו הן שוכבין עמן. אמר רבי תנחומא. הדא היא דו מקנתר לון. למה תבעטו בזבחי ובמנחתי. אין תימר. עבירה חמורה יש כאן. מבריחן מן החמורה ומקנתרן בקלה. ולא הלכו בניו בדרכיו. שהיו נוטלין מעשר ודנין. אמר רבי ברכיה. מברכתה היתה עוברת והיו מניחין צורכי ישראל ועוסקין בפרגמטיא. מעשה בירבי ישמעאל שפסק מזונות לאשה בשוקי בציפורי. מה בשוקי משוקי. שמע רבי ומר. מאן אמר ליה שלא שילח לה. מאן אמר לי שלא הניח לה. עברין ידעין. רבי הילא אמר. רבי בעי. מיסבר סבר רבי דלית מתניתא באשת איש אלא באלמנה. אמר. שמואל ורבי שמעון בן לקיש תריהון אמרין. באלמנה היא מתניתא. אמר רבי אבין. תני דבית רבי כן. מי שיצא למדינת הים ואשתו תובעת מזונות. הוון בעיי מימר. מאן דמר. באשת איש היא מתניתא. כתחילה שלא שילח לה. בסוף שלא הטמינה ושלא הערימה. מאן דמר. באלמנה היא מתניתא. כתחילה שלא הניח לה. בסוף שלא הטמינה ושלא הערימה. אמר שמואל אחוה דרבי ברכיה. בשלא מחלה ליתומים על כתובתה. הרי שיצא הוא ואשתו למדינת הים ובאת ואמרה. מת בעלי. תזון ותיטול כתובתה. גירשני בעלי. תזון מכתובתה. מה נפשך. אם היא אשת איש משלבעלה היא ניזונת. אם אינה אשת איש מכתובתה היא ניזונת. הרי משבא ממדינת הים ואשתו תובעת מזונות ואמר. יצאו מעשה ידיה במזונתיה. שומעין לו. ואם פסקו בית דין מה שפסקו פסקו. רבי ירמיה אמר. בשאין מעשה ידיה כדי מזונה. כהדא שומעין לו. כמאן דמר. אין מזונות לאשה מדבר תורה. כהדא דתני. אין בית דין פוסקין לאשה מזונות מדמי שביעית. אבל ניזונת היא עם בעלה בשביעית. רבי יוסי אומר. בשיש מעשה ידיה כדי מזונה. כהדא מה שפסקו פסקו. תיפתר בשפסקו יתר. הרי שהיה נתון במדינת הים ואמר. יינתנו אילו לבניו. בנותיו בכלל. אם (בשביעית) [בשעת מיתא] אמר. יינתנו אילו לבניו. אין בנותיו בכלל. רבי זעירא רב חננאל בשם רב רבי זעירא בשם אבא בר ירמיה. שני דברים אמר חנן הלכה כיוצא בו. שבעה דברים אמר אדמון אין הלכה כיוצא בו. רבי בא בר זבדא בשם רבי יצחק בר חקולה. בכל מקום ששנינו אמר רבן גמליאל. רואה אני את דברי אדמון הלכה כיוצא בו.