תלמוד ירושלמי כתובות פרק יג הלכה ד

משנה: הטוען את חבירו כדי שמן והודה בקנקנים אדמון אומר הואיל והודה במקצת הטענה ישבע וחכמים אומרים אין זו הודאה ממין הטענה. אמר רבן גמליאל. רואה אני את דברי אדמון. הלכה: הטוען את חבירו כדי שמן כול׳. מתניתא בשטענו חטים והודה לו בשעורים. אבל אם טענו שני מינין והודה לו באחד מהן דברי הכל פטור. רבי אימי בשם רבי יוחנן. מתניתא בשטענו חטים והודה לו בשעורים. אבל אם טענו שני מינין והודה לו באחד מהן דברי הכל פטור. ולמה תנינן. רבן גמליאל מחייב. בא להודיעך כח רבן גמליאל עד היכן הוא מחייב. רבי אבהו כהדא דרבי אימי. רבי שמעון בן לקיש אמר. מתניתא בשטענו חטים והודה לו בשעורים. אבל טענו שני מינין והודה לו באחד מהן דברי הכל חייב. רב כרבי שמעון בן לקיש. חד בר נש אזל בעי מידון עם חבריה קומי רב. שרי מיטען עימיה שערין חטין כוסמין. אמר ליה רב. כל מה דאת יכיל מגלגלה עלוי גלגל ובסופא הוא מישתבע לך חדא על כולהן. אמר רבי אבהו. כך משיב רבי שמעון בן לקיש את רבי יוחנן. על דעתך דאת אמר. טענו שני מינין והודה לו באחד מהן דברי הכל פטור. והא תנינן. טענו כלים וקרקעות. הודה בכלים וכפר בקרקעות. בקרקעות וכפר בכלים. אם כלים בכלים הוא חייב כלים בקרקעות לא כל שכן. מה עבד לה. דו פתר ליה לזוקקו שבועה. והתנינן. הטוען את חבירו כדי שמן והודה לו בקנקנים. מה אנן קיימין. אם בשטענו קנקנים ושמן והודה לו באחת מהן. כל עמא מודיי שהוא מין הטענה. ואם בשטענו שמן והודה לו בקנקנים. כל עמא מודיי שאין הודייה מן הטענה. דאמר רבי זעירא רבי אבונה בשם רב. בשטענו קנקיני שמן היא מתניתא. ההין מילין וההן אמר ריקנין. ניחא קנקנים ולא שמן. שמן ולא קנקנים. רבי אלעזר בשם רבי אבון מפיק לשנה מחצין דמשח. ולית סופיה משאלה. בההוא דנשתתק.