תלמוד ירושלמי כתובות פרק י הלכה ב

משנה: מי שהיה נשוי לשתי נשים ומתו ואחר כך מת הוא והיתומים מבקשים כתובת אמותיהן ואין שם אלא כדי שתי כתובות חולקין בשוה. היה שם מותר דינר אילו נוטלין כתובת אמן ואילו נוטלין כתובת אמן. ואם אמרו היתומים אנחנו מעלים על נכסי אבינו יפה דינר כדי שיטלו כתובת אמן אין שומעין להן אלא שמין את הנכסים בבית דין. הלכה: מי שהיה נשוי לשתי נשים כול׳. הדא היא דמר רבי אימי. כדי שיהא אדם מצוי ליתן לבתו בעין יפה. מעתה אפילו אין שם יתר דינר. אמר רבי אבון. בשעה שאת יכול לקיים דבריהן ודברי תורה את מקיים דבריהן ודברי תורה. בשעה שאת אין יכול לקיים דבריהן ולקיים דברי תורה את מבטל דבריהן ומקיים דברי תורה. רבי יודה בר פזי בשם רבי יוסי בן חנינה. מת אחד מן האחין כולהן חולקין בשוה. אמר רבי מנא. לכן צריכא בשלא חלקו. שלא תאמר. יעשה כמי שאינו כן ותירשנו בתו. היה שם בכור. את אמר. הבכור נוטל פי שנים. מהו נוטל. פי שנים בבתו או פי שנים בכל האחים. תני רבי הושעיה. היו שם שתי כיתי בנות כולהן חולקות בשוה. היה שם בכור את אמר. הבכור נוטל פי שנים. מהו נוטל פי שנים. נוטל פי שנים בבתו או פי שנים בכל כתובתה. מאימתי שמין להן. תלמידוי דרבי מנא אמרין. בסוף. אמר לון רבי יוסי בירבי בון. לא אתון דאמרין בשם רבנין. לכון צריכא בשלא חלקו. אבל משעה ראשונה שניים להן.