תלמוד ירושלמי מגילה פרק א הלכה ג

משנה: חל להיות בחמישי כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום ומוקפות חומה למחר. חל להיות ערב שבת כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות ומוקפות חומה קורין בו ביום. חל להיות בשבת כפרים ועיירות גדולות מקדימין וקורין ליום הכניסה ומוקפות חומה למחר. הלכה: בעון קומי רבי זעירא. איתא חמי. חל להיות לכרכים בשבת קורין בערב שבת. חל להיות לעיירות בשבת ידחו ליום הכניסה. אמר רבי לא. מפני כבוד כרכים. שלא יהו אומרין. ראינו כרכים ועיירות קורין כאחת. מעתה לא ידחו ליום הכניסה. שלא יהו אומרין. ראינו כפרים ועיירות קורין כאחת. מעתה חל להיות בשיני. חל להיות [בחמישי. חל להיות] בשבת. אשכח תני. כפרים [ועיירות] וכרכים קורין כאחת. וההן תנייה לא נסב (אפילו) [אפה] לבירייה. דאית ליה שלא יקדמו כרכים לעיירות. דאית ליה כל שהוא נדחה ממקומו ידחה ליום הכניסה. רבי אומר. כולהם ידחו ליום הכניסה. דאית ליה שלא יקדמו כרכים לעיירות. דאית ליה. כל שהוא נדחה ממקומו ידחה ליום הכניסה. היך עבדן עובדא. אמר רבי יוסה. כמתניתה. בעון קומי רבי זעורה. כמה דאת אמר תמן. חל להיות לכרכים בשבת קורין בערב שבת. חל להיות לעיירות בשבת יקראו בערב שבת. אלא מתניתא בתרין תנייא. תנייא קדמייא סבר מימר. כל שהוא נדחה ממקומו ידחה ליום הכניסה. [ותנייא חורנא סבר מימר. כל שהוא נדחה ממקומו לא ידחה ליום הכניסה.] אמר לון. כן אמר רב. חד תנייא הוא. מפני מה אמרו. חל להיות לכרכים בשבת קורין בערב שבת. דאמר רבי חלבו רב חונה רב בשם רבי חייה רבה. הכל יוצאין בארבעה עשר שהוא זמן קריאתה. ודכוותה. חל להיות לעיירות בשבת. דאמר רבי חלבו. יום שלשה עשר יום מלחמה היה. והוא מוכיח על עצמו שאין בו ניחה. אשכח תני. כפרים קורין בערב שבת. ועיירות גדולות יידחו ליום הכניסה. ומוקפות חומה לאחר השבת. היך עבדין עובדא. אמר רבי יוסה. לית איפשר. ואין איפשר כמתניתה. רבי בא בשם רב יהודה. כל שאמרו. ידחה ממקומו. ובלבד בעשרה. ואנן חמיין רבנן. אפילו ביחיד. רבי אבונה בשם רבי אסי. כל שאמרו. יידחה ליום הכניסה. ובלבד בעשרה. רבי חנניה אמר. איתפלגון רב חונה ורב יהודה. חד אמר. ובלבד בעשרה. וחורנה אמר. אפילו ביחידי. מתיב מאן דאמר. ובלבד בעשרה. למאן דאמר. אפילו ביחידי. עד שהוא במקומו יקרא. אמר רבי. סלקת מתניתה אחד עשר ושנים עשר ושלשה עשר וארבעה עשר וחמשה עשר.