תלמוד ירושלמי מגילה פרק א הלכה ד

משנה: איזו היא עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנין. פחות מיכן הרי זה כפר. באילו אמרו מקדימין ולא מאחרין. אבל זמן עצי כהנים והעם ותשעה באב וחגיגה והקהל מאחרין ולא מקדימין. אף על פי שאמרו מקדימין ולא מאחרין מותרין בהספד ובתענית ומתנות לאביונים. אמר רבי יהודה אימתי מקום שנכנסין בשני ובחמישי. אבל מקום שאין נכנסין לא בשני ולא חמישי קורין אותה בזמנה: הלכה: תני. עשרה בטילים ממלאכתן לבית הכנסת. רב יהודה אמר. כגון אנו שאין אנו צריכין לתלמודינו. תני. כפר שאין בו עשרה. תקנתו קלקלתו ונעשה כעיר. באילו אמרו מקדימין ולא מאחרין. קריאת מגילה ותרומת שקלים מקדימין ולא מאחרין. סעודת ראש חודש וסעודת פורים מאחרין ולא מקדימין. רבי זעורה בעא קומי רבי אבהו. ויעשו אותן בשבת. אמר ליה. לעשות אותם ימי משתה ושמחה. את ששמחתו תלויה בבית דין. יצא זה ששמחתו תלויה בידי שמים. מגבת פורים לפורים. אמר רבי לעזר. ובלבד שלא ישנה ממנה העני רצועה למנעלו. אין מדקדקין במצות פורים אלא כל מי שהוא פושט את ידו ליטול נותנין לו. אין משנין במעות פורים. הא שאר כל המעות משנין. אלא כל המעות עד שלא יינתנו לגיזברין את רשאי לשנותן. משניתנו לגזברין אין את רשאי לשנותן. אבל זמן עצי כהנים. מה ראה זמן עצי כהנים והעם להימנות. אלא בשעה שעלו ישראל מן הגולה ולא מצאו עצים בלישכה ועמדו אילו ונתנדבו עצים משלעצמן ומסרום לציבור נקרבו מהן קרבנות ציבור. והיתנו עמהן הנביאים שביניהן שאפילו לשכה מליאה עצים ועמדו אילו ונתנדבו עצים משלעצמן שלא יהא קרבן מתקרב אלא משלהן תחילה. אמר רבי אחא. דרבי יוסי היא. דרבי יוסי אמר. אף הרוצה מתנדב שומר חנם. רבי יוסה בשם רבי אילא. דברי הכל היא. מה פליגין. בגופו שלקרבן. אבל במכשירי קרבן כל עמא מודיי שהוא משתנה קרבן יחיד מקרבן ציבור. תני. אשה שעשת כתונת לבנה צריכה למסור לציבור. אמר רבי אחא. דרבי יוסי היא. דרבי יוסי אמר. אף הרוצה מתנדב שומר חנם. רבי יוסה בשם רבי אילא. דברי הכל היא. מה פליגין. בגופו שלקרבן. אבל במכשירי קרבן כל עמא מודיי שהוא משתנה קרבן יחיד מקרבן ציבור. מתניתא פליגא על רבי יוסה. אותן הימים נוהגין בשעת קרבן ושלא בשעת קרבן. רבי יוסי אומר. אינן נוהגין אלא בשעת קרבן. ועוד מן הדא דתני. אמר רבי לעזר בירבי צדוק. אני הייתי מבני סנאה בן בנימן וחל תשעה באב להיות בשבת ודחינו אותו למוצאי שבת והיינו מתענין ולא משלימין. ובתשעה באב. רבי ירמיה בשם רבי חייה בר בא. בדין היה שיהו מתענין בעשירי. שבו נשרף. ולמה בתשיעי. שבו התחילה הפורענות. ותני כן. בשביעי נכנסו לתוכו. בשמיני היו מקרקרים בו. בתשיעי הציתו בו את האור. בעשירי נשרף. רבי יהושע בן לוי ציים תשיעי ועשירי. רבי לוי ציים תשיעי ולילי עשירי. רבי בא בר זבדא בשם רבי חנינה. ביקש רבי לעקור תשעה באב ולא הניחו לו. אמר לו רבי אלעזר. עמך הייתי ולא איתאמרת אלא ביקש רבי לעקור תשעה באב שחל להיות בשבת ולא הניחו לו. אמר. הואיל ונדחה ידחה. אמרו לו. יידחה למחר. וגזה ליה ההוא דתנינן תמן. רבי יוחנן בן ברוקה אומר. על שניהם הוא אומר. ויברך אותם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו. רבי לעזר בשם רבי חנינה. הלכה כרבי יוחנן בן ברוקה. אמר ליה רבי בא בר זבדא. עמך הייתי ולא איתאמרת אלא היתה תובעת להינשא הדין עמה. וקרא עליהון. טובים השנים מן האחד. ובחגיגה. כתוב אחד אומר. וחג הקציר בכורי מעשיך. וכתוב אחר אומר. כל מלאכת עבודה לא תעשו. אמר רבי חנניה. הא כיצד יתקיימו שני כתובים. בשעה שהוא חל בחול את חוגג ושובת. בשעה שהוא חל בשבת למחר את חוגג וקוצר. אמר רבי יוסה בירבי בון. ובלבד שיבלים לעיסתה. כהדא דתני. להן אינש דיהוי עלוי אעין ובכורין. האומר. הרי עלי עצים למזבח וגיזירים למערכה. אסור בספד ובתענית ומלעשות מלאכה בו ביום. ובהקהל. רבי בא בריה דרבי חייה בר בא אמר. מפני התקיעה. רבי יצחק בירבי חייה אמר. מפני הבימה. ויעשו אותם מאתמול. שלא לדחוק את העזרה. אמר רבי מתניה. על שם לא תטע לך אשירה כל עץ. מתניתא דרבי מאיר. [דאמר רבי מאיר.] דילא למיספד. אסור להתענות. ודילא להתענות. מותר בהספד. ודילא סתם כדילא להתענייה. אמר רבי יונה. אילין יומיא דילא להתענאה בהון ומקצתהון דילא למיספד בהון. אמר רבן שמעון בן גמליאל. מה תלמוד לומר בהון בהון שני פעמים. אלא מלמד שהלילה מותר והיום אסור. כהדא דתני. להן אינש דיהוי עלוהי אסר בצלו. אמר רבי יוסי בירבי בון. שהוא צריך להזכיר מבערב. ואתיא כהיא דאמר רבי זעורה בשם רב חונה. אומרו כלילי שבת וכיומו. מתניתא או באחד עשר כרבי יוסי. או בשנים עשר כרבי מאיר. וקשיא על דרבי מאיר. לא כן תני. בתרין עשר ביה יום טיריון. ואמר רבי יעקב בר אחא. בטל יום טיריון. יום שנהרג לוליינוס ופפוס. בתלת עשר ביה יום ניקנור. מהו יום ניקנור. שלטון משלמלכות יון היה עובר לאלכסנדריאה וראה את ירושלם וחירף וניאץ וגידף ואמר. בשובי בשלום אתוץ את המגדל הזה. ויצא אחד משלחשמוניי והיה הורג בחיילותיו עד שהגיע לקרוכין שלו. וכיון שהגיע לקרוכין שלו קטע את ידיו וחתך את ראשו ותחבן בעץ. וכתב מלמטן. הפה שדיבר באשמה והיד שפשטה בגאוה. ותליין בקונטס נגד ירושלם. על דעתיה דרבי מאיר ניחא. בא לוסר לפניו. על דעתיה דרבי יוסה מה בא לוסר. לפניו לית ליה. עצמו אסור מפני ארבעה עשר. בא להודיעך שאסור בהספד. ואפילו על דרבי מאיר לית הוא מקשייא. לא כן תני. בתרין עשר ביה יום טיריון. ואמר רבי יעקב בר אחא. בטל יום טיריון. יום שנהרג לוליינוס ופפוס. בארבעה עשר ובחמשת עשר פורייא דילא למיספד. בשית עשר ביה שרון למיבנא שור ירושלם דילא למיספד. על דעתיה דרבי מאיר ניחא. בא לוסר לפניו. על דעתיה דרבי יוסה מה בא לאסור. לאסור שלפניו לית ליה. עצמו אסור מפני חמשה עשר. בא להודיעך שהוא אסור בהספד. בשובעת עשר ביה קמון עממיא על פליטת ספרייא במדינת כלקיס ובית זבדין והוה פרקן. על דעתיה דרבי מאיר ניחא. בא לאסור עצמו. על דעתיה דרבי יוסה מה בא לאסור. אמר רבי יוסי. כל אילין מיליא לא מסייען ולא תברן. לא על דרבי מאיר ולא על דרבי יוסי. לא בא אלא למנות ימים שנעשו בהן ניסים לישראל. תדע לך שהוא כן. דתנינן. בריש ירחא דניסן דיתקם תמידא די לא למיספד. בלא כך אינו אסור משום ראש חודש. אבל בשבתות ובימים טובים מתענין לפניהן ולאחריהן. מה ראיתה להקל באילו ולהחמיר באילו. שאילו דברי תורה ואין דברי תורה צריכין חיזוק. ואילו דברי סופרים ודברי סופרין צריכין חיזוק. הדא דאת אמר. עד שלא בטלה מגילת תענית. אבל משבטלה מגילת תענית בטלו כל אילו. רבי חנינה ורבי יהושע בן לוי תריהון אמרין. בטלה מגילת תענית. רבי בא ורבי סימון אמרי. בטלה מגילת תענית. רבי יונתן אמר. בטלה מגילת תענית. אמר רבי יוחנן. אמש הייתי יושב ושונה מעשה שגזרו תענית בחנוכה בלוד. ואמרו עליו על רבי אליעזר שסיפר ועל רבי יהושע שרחץ. אמר להן רבי יהושע. צאו והתענו על מה שהתעניתם. ואת אמר. בטלה מגילת תענית. אמר רבי בא. אף על גב דאת אמר. בטלה מגילת תענית. חנוכה ופורים לא בטלו. מיליהון דרבנן אמרין. בטלה מגילת תענית. רבי אבון ציים כל ערובת שובא. רבי יוחנן ציים כל ערובת ריש שתא. רבי זעורה צם תלת מאוון דצומין. ואית דאמרין. תשע מאוון. ולא חש על מגילת תענית. רבי יעקב בר אחא מפקד לספרייה. אין אתת איתא מישאלנכון. אימרין לה. בכל מתענין חוץ משבתות וימים טובים וראשי חדשים וחולו שלמועד וחנוכה ופורים. שמעון בר בא אמר. אתא עובדא קומי רבי יוחנן והורי כרבי יוסי והוה רבי לעזר מצטער ואמר. שבקין סתמא ועבדין כיחידייא. אשכח תני לה רבי חייה בשם רבי מאיר. כד שמע דתני לה רבי חייה בשם רבי מאיר אמר. יאות סבא ידע פירקי גרמיה. רבי מנא בעא קומי רבי יודן. לא כן אמר רבי חזקיה רבי אבהו בשם רבי לעזר. כל מקום ששנה רבי מחלוקת ואחר כך שנה סתם הלכה כסתם. אמר ליה. לא רבי. דילמא חורן. מה הן. אן דאשכח רבי מחלוקת וחזר ושנה סתם הלכה כסתם. אתר דלא אשכח רבי מתני מחלוקת אלא אחרים שנו מחלוקת ורבי שנה סתם. לא כל שכן תהא הלכה כסתם. אתא רבי חזקיה רבי יעקב בר אחא רבי שמעון בר אבא בשם רבי לעזר. ואפילו אחרים שנו מחלוקת ורבי שנה סתם הלכה כסתם. ולמה הוא מורה ליה כיחידייא. רבי שמואל בר ינה בשם רבי אחא. הדא דאת אמר בשאין מחלוקת אצל סתם. אבל אם יש מחלוקת אצל סתם לא בדא הלכה כסתם. רבי יודן נשייא שלח לרבי הושעיה רבה חדא עטם וחד לגין דחמר. שלח ואמר ליה. קיימת בנו ומתנות לאביונים. חזר ושלח ליה חד עוגל וחד גרב דחמר. שלח ואמר ליה. קיימת בנו ומשלוח מנות איש לרעהו. תני. במקום (שמסכנין) [שנכנסין] קורין אותה בארבעה עשר. רבי יוסה בעי. אם במקום (שמסכנין) [שנכנסין] אל יקראו אותה כל עיקר.