תלמוד ירושלמי מגילה פרק ב הלכה א

משנה: הקורא את המגילה למפרע לא יצא. קראה על פה קראה תרגום בכל לשון לא יצא. אבל קורין אותה ללועזות בלעז. והלועז ששמע אשורית יצא: הלכה: הקורא את המגילה למפרע לא יצא. דכתיב ככתבם. קראה על פה לא יצא. דכתיב ככתבם. קראה תרגום לא יצא. דכתיב ככתבם. בכל לשון לא יצא. דכתיב ככתבם וכלשונם. רבי יונה אמר. תנה נחמן בר אדא. רבי יוסה אמר. תנה נחמן סבא. והיו. כדרך הוייתן יהיו. תני. אף בהלל ובקרית שמע המגילה כן. ניחא בקריאת המגילה דכתיב ככתבם. ברם בהלילא. בגין דכתיב ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם יי. מהולל שם יי ממזרח שמש ועד מבואו. מה את שמע מינה. אמר רבי אבון. עוד היא אמורה על סדר. בצאת ישראל ממצרים לשעבר. לא לנו יי לא לנו לדורות הללו. אהבתי כי ישמע יי לימות המשיח. אסרו חג בעבותים לימות גוג ומגוג. אלי אתה ואודך לעתיד לבוא. רבי יוסה בשם רבי אחא רבי זעורה בשם רבי לעזר. והיא שתהא כתובה בלעז. מה אנן קיימין. אם בשהיתה כתובה אשורית ותירגמה בלעז. הדא דתנינן בכל לשון. אם בשהיתה כתובה בלעז ותירגמה אשורית. הדא היא דתני. מה בין ספרים למגילת אסתר. אלא שהספרים נכתבין בכל לשון ומגילת אסתר אינה נכתבת אלא אשורית. אמר רבי שמואל בר סוסרטי. תיפתר שהיתה כתובה גיגנטון. תני שמואל. טעה והשמיט פסוק אחד ותירגמו המתרגם יצא. אנן אמרין. בכל לשון לא יצא. ואת אמר הכין. שמואל כדעתיה. [ד]שמואל אמר. היתה כתובה כהילכתה הלעוז יוצא בה בלעז. רבי אבהו בשם רבי לעזר. יודע אשורית ויודע לעז יוצא בה [בלעז ו]אשורית. בלעז יוצא בה בלעז. יודע אשורית ויודע לעז מהו שיוציא ידי אחרים בלעז. ייבא כהדא. כל שאינו חייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן.