תלמוד ירושלמי מגילה פרק ב הלכה ג

משנה: בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר אם עתיד לחזור למקומו קורא כמקומו. ואם לאו קורא עמהם. הלכה: ניחא בן כרך שהלך לעיר שזמנו מואחר. בן עיר שהלך לכרך ואין זמנו מוקדם. אמר רבי יודן. לית כאן בן עיר שהלך לכרך. ותניי דבית רבי כן. בן כרך שהלך לעיר. אמר רבי יוסי. אוף כאן בעתיד להשתקע עמהן. אמר רבי יוסה. והוא שיצא קודם לשהאיר מזרח. אבל אם יצא לאחר שהאיר המזרח כבר נפטר. רב נחמן בר יעקב בעי. מעתה גר שמל לאחר שהאיר המזרח כבר נפטר. רבי בון בר חייה בעי. בן עיר שעקר דירתו לילי חמשה עשר [נתחייב כאן. ובן כרך שעקר דירתו בליל ארבע עשר] נפטר מיכן ומיכן. בן עיר מהו שיוציא בן כרך ידי חובתו. ייבא כהדא. כל שאינו חייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן. בן כרך מהו שיוציא את בן עיר ידי חובתו. ייבא כהדא. כל שאינו חייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן. או ייבה כהיא דאמר רבי חלבו רב חונה בשם רבי חייה רבה. הכל יוצאין בארבעה עשר שהוא זמן קריאתה. רבי יודן בעי. [בן עיר ש]נתן דעתו לעקור דירתו לילי חמשה עשר. לא מתניתא היא. בן עיר שהלך. לכרך. מתניתה בשהיה בכרך. מה צריכה ליה. בשהיה בעיר. אבל מפרשי ימים והולכי מדברות קוראין כדרכן בארבעה עשר. אמר רבי מנא. בעתיד לחזור למקומו. אמר רבי פינחס. על כן היהודים הפרזים. פרוז היה באותה שעה.