תלמוד ירושלמי מגילה פרק ב הלכה ה

משנה: הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן. רבי יהודה מכשיר בקטן. אין קורין את המגילה ולא מולין ולא טובלין ולא מזין. וכן שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד שתנץ החמה. וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר: הלכה: הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן. אמר רב מתנה. דרבי יוסי היא. אמר רבי יוסה. הוינן סברין מימר. מה פליגין רבי יוסה ורבנן. בשמע. דכתיב בה שמע. הא שאר כל המצות לא. מן מה דרב מתנה אמר. דרבי יוסי היא. הדא אמרה. היא שמע היא שאר כל המצות. ומה טעמא דרבי יוסה. והאזנת למצותיו. שמע אזניך מה שפיך מדבר. רב חסדא אמר. לית כאן חרש. באשגרת לשון היא מתניתא. אמר רבי יוסה. מסתברא יודה רב חסדא בתרומות דהיא דרבי יוסי. אתא רבי חנניה בשם רב חסדא. דרבי יוסה היא. אמר רבי יוסה בירבי בון. על כורחך את אמר דהיא דרבי יוסה. דתנינן חמשתי קדמייתא ולא תנינתה עמהון. אם משם שאין תרומתו תרומה. דתנינן חמשתי אחרייתא ולא תנינתה עמהון. הוי סופך מימר. דרבי יוסה היא. רבי יהודה מכשיר בקטן. אמר רבי יהודה. קטן הייתי וקריתיה לפני רבי טרפון בלוד. אמרו לו. קטן הייתה ואין עידות לקטן. אמר רבי. מעשה שקריתיה לפני רבי יודה באושה. אמרו לו. אין זו ראייה. הוא שהוא מתיר. מיכן והילך נהגו הרבים לקרותה בבית הכנסת. בר קפרא אמר. צריך לקרותה לפני נשים ולפני קטנים שאף אותם היו (במספק) [בספק]. רבי יהושע בן לוי עבד כן. מכנש בנוי ובני בייתיה וקרי לה קומיהון. אין קורין את המגילה עד שתנץ החמה. דכתיב ביום אשר סיברו אויבי היהודים לשלוט בהם. ולא מולים. דכתיב וביום השמיני ימול בשר ערלתו. ולא טובלין. דכתיב והזה וטבל. מה הזייה ביום. אף טבילה ביום. מניין שההזיה ביום. דכתיב והזה הטהור על הטמא ביום השלישי. כל מחוייבי טבילות טובלין כדרכן ביום חוץ מן הנידה ויולדת שאינן טובלת אלא בלילה. נידה שעיבר זמנה טובלת בין ביום ובין בלילה. דרשה רבי חייה בר בא לצורייא. נידה שעיבר זמנה טובלת בין ביום בין בלילה. תמן אמרין. אפילו עיבר זמנה לא. מפני חמותה מפני כלתה. אשה אחת משלבית רבותינו ראו אותה טובלת כדרכה ביום. נאמר. מעוברת זמן הוות. נידה שנאנסה וטבלה. רבי שמי בשם רב. טהורה לביתה וטמיאה לטהרות. רבי לעזר בשם רבי חנינה. טמיאה בין לביתה בין לטהרות. מה טעם. וכובס שנית וטהר. מה הראשונה לדעת אף השנייה לדעת. מניין שהראשונה לדעת. וצוה הכהן וכבסו. לדעת. ואנן חמיי רבנן מקדמין לעיבורה. רבי נחמן בשם רבי מנא. מצוה להקדים כדי לזרז במצות.