תלמוד ירושלמי מגילה פרק ב הלכה ז

משנה: כל הלילה כשר לקצירת העומר להקטר חלבים ואיברים. זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום. ושמצוותו בלילה כשר כל הלילה: הלכה: כל הלילה כשר לספירת העומר. אמר רבי יוחנן. דרבי אלעזר ברבי שמעון היא. דרבי לעזר בירבי שמעון אמר. מהחל לקצור תחל לספור. מעתה יצא לו חוץ לתחום כיון שחשיכה יתחיל לקצור. איפשר לו לכווין. לפיכך כל הלילה כשר. היה מקריב מנחת העומר וניטמאת בידו. אומר ומביאין לו אחרת. ואם לאו אומרים לו. הוי פיקח ושתוק. הוי פיקח ושתוק. דברי רבי. רבי לעזר בירבי שמעון אומר. לעולם אומרים לו. הוי פיקח ושתוק. שאין עומר שנקצר שלא למצותו כשר. סבר רבי לעזר בירבי שמעון. שאין העומר בא מן העלייה. אמר רבי יוחנן. אתיא דרבי לעזר ברבי שמעון כשיטת רבי עקיבה רבו שלאביו. דתנינן תמן. כלל אמר רבי עקיבה. כל מלאכה שאיפשר לה לעשות מערב שבת אינה דוחה את השבת. וכל מלאכה שאי איפשר לה להיעשות מערב שבת דוחה את השבת. והא תנינן. מעשה שעברו יותר מארבעים זוג ועיכבן רבי עקיבה בלוד. מפני שהיו ארבעים זוג. אבל אם היה זוג אחד לא היה מעכבו. קצירת היום מה את עבד לה. כקצירת הלילה או כבא מן העלייה. אין תימר. כקצירת הלילה. אשכחת אמר. הדא פלגו בין רבי לעזר בירבי שמעון ובין רבנן. דרבנן אמרין. קצירת היום כקצירת הלילה. ורבי אלעזר בירבי שמעון אומר. אין קצירת היום כקצירת הלילה. אין תימר. כבא מן העלייה. אשכחת אמר. תרתין פלגוון בין רבי אלעזר בירבי שמעון ורבנן. דרבנן אמרי. קצירת היום כקצירת הלילה. ורבי לעזר בירבי שמעון אומר. אין קצירת היום כקצירת הלילה. ורבנן אמרי. הבא מן העלייה כשר. ורבי לעזר בירבי שמעון אומר. הבא מן העלייה פסול. רבי שמעון בן לקיש בעי. קצירת העומר מהו שידחה את השבת ביום. התיב רבי אביי. והתנינן. מצותו לקצור בלילה. נקצר ביום כשר ודוחה את השבת. ולא קבליה. אמר רבי אחא. חזר ביה רבי שמעון בן לקיש מן הדא. כיון שחשיכה אמר להן. בא השמש. אומרים הין. בא השמש. אומרים הין. מה אנן קיימין. אם ללילה. כבר הוא אמור. אלא אם אינו עניין ללילה תניהו ליום. דבר שהוא דוחה את השבת ביום מכשיריו מהו שידחו את השבת בלילה. והא תנינן. העמידו עושי חביתין לעשות חביתן. תיפתר בחול. תנה רבי חייה בר אדא. זהו סדר תמיד לעבודת בית אלהינו. בין בחול בין בשבת. והא תנינן. קצרוהו ונתנוהו בקופות והביאוהו בעזרה והיו מהבהבין אותו באור [כדי לקיים בו מצות קלי.] אמר רבי יוסה. מכיון שהתחיל במצוה אומרים לו. מרוק. התיב רבי יודן קפודקייא קומי רבי יוסי. הגע עצמך שבא מן העלייה. כיון שלא התחיל במצוה אין אומרים לו. מרק. התיב רבי יעקב בר סוסי קומי רבי יוסה. והא תנינן. שעל מהלך לילה ויום מחללין את השבת ויוצאין לעדות החודש. אמר ליה. מכיון שהיום צריך ללילה והלילה צריך ליום כמי שכולו יום. אמר רבי יוסה בירבי בון. ולא למפריעו הוא קדש. מכיון שהוא קדש למפריעו הוא יום הוא לילה.