תלמוד ירושלמי מגילה פרק ג הלכה א

משנה: בני העיר שמכרו רחובה של עיר לוקחין בדמיו בית הכנסת. בית הכנסת לוקחין תיבה. תיבה לוקחין מטפחות. מטפחות לוקחין ספרים. ספרים לוקחין תורה. אבל אם מכרו תורה לא יקחו ספרים. ספרים לא יקחו מטפחות. מטפחות לא יקחו תיבה. תיבה לא יקחו בית הכנסת. בית הכנסת לא יקחו את הרחוב. וכן במותריהן. הלכה: בני העיר שמכרו רחובה של עיר כול׳. אמר רבי יוחנן. דרבי מנחם בירבי יוסה היא. דרבי מנחם בירבי יוסה אמר. רחובה שלעיר יש לה קדושה. שכן מוציאין ספר תורה וקורין בו ברבים. ברם כרבנן. עשו אותו כהרחק ארבע אמות. רבי ירמיה רבי שמואל בר חלף בשם רב אדא בר אחוה. המתפלל לא ירוק עד שיהלך ארבע אמות. אמר רבי יוסה בירבי בון. וכן הרוקין אל יתפלל עד שיהלך ארבע אמות. תני. המתפלל לא יטיל מים עד שיהלך ארבע אמות. וכן המיטיל מים אל יתפלל עד שיהלך ארבע אמות. אמר רבי יעקב בר אחא. לא סוף דבר עד שיהלך ארבע אמות אלא אפילו שהא כדי הילוך ארבע אמות. אם אומר את. עד שיהלך ארבע אמות יהא אסור. אף אני אומר. אחר בא והיטיל שם. ביישנאי שאלון לרבי אימי. מהו ליקח אבנים מבית הכנסת זו ולבנות בבית הכנסת אחרת. אמר לון. אסור. אמר רבי חלבו. לא אסר רבי אימי אלא מפני עגמת נפש. רבי גוריון אמר. מוגדלאיי שאלון לרבי שמעון בן לקיש. מהו ליקח אבנים מעיר זו ולבנות בעיר אחרת. אמר לון. אסיר. הורי רבי אימי. אפילו ממזרחה למערבה אסור מפני חורבן אותו המקום. מהו למכור בית הכנסת וליקח בית המדרש. מילתיה דרבי יהושע בן לוי אמרה. שרי. דאמר רבי יהושע בן לוי. וישרף את בית יי. זה בית המקדש. ואת בית המלך. זה פלטין שלצדקיהו. ואת כל בתי ירושלם. אילו ארבע מאות ושמונים בתי כניסיות שהיו בירושלם. דאמר רבי פינחס בשם רבי הושעיה. ארבע מאות ושמונים בתי כניסיות היו בירושלם וכל אחת ואחת היה לה בית ספר ובית תלמוד. [בית ספר] למקרא ובית תלמוד למשנה. וכולהם עלה אספסיינוס. ואת כל בית הגדול שרף באש. זה מדרשו שלרבן יוחנן בן זכיי. ששם היו מתנין גדולותיו שלהקדוש ברוך הוא. כגון ספרה נא לי את כל הגדולות אשר עשה אלישע. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן. הדא דאת אמר. בבית הכנסת שליחיד. אבל בבית הכנסת שלרבים אסור. אני אומר. אחד מסוף העולם קנוי בו. והא תני. מעשה ברבי אלעזר בירבי צדוק שלקח בית הכנסת שלאלכסנדריים ועשה בה צרכיו. אלכסנדריים עשו אותה משלעצמן. עד כדון בשבנייה לשם בית הכנסת. בנייה לשם חצר והקדישה מהו. נישמעינה מן הדא. קונם לבית הזה שאיני נכנס. ונעשה בית הכנסת. הדא אמרה. בנייה לשם חצר והקדישה קדשה. אימתי קדשה. מיד [או] בשעת התשמיש. נישמעינה מן הדא. העושה תיבה לשם ספר ומטפחות לשם ספר. עד שלא נשתמש בהן הספר מותר להשתמש בהן הדיוט. משנשתמש בהן הספר אסור להשתמש בהן הדיוט. [ומה] אם אילו שנעשו לשם ספר אינן קדישות אלא בשעת התשמיש. זו שבנייה לשם חצר לא כל שכן. אילו שעשאן לשם חולין והקדישן מה הן. כמה דאת אמר תמן. בנייה לשם חצר והקדישה קדשה. והכא עשאם לשם חולין והקדישן קדש. כלי שרת מאימתי הם קדישין. מיד או בשעת התשמיש. אין תימר. מיד. ניחא. אין תימר. בשעת התשמיש. כאחת הם קדישים ומתקדשין. ניחא של משה שנתקדשו בשמן המשחה ובדם. ושל שלמה כאחת הם קדישים ומתקדשין. בכניסתן לארץ היו מפנין מתוך שלמשה לתוך שלשלמה. לא היה שם שלמשה כאחת הם קדישים ומתקדשים. בעלייתן מן הגולה היו מפנין מתוך שלשלמה לתוך שלהן. לא היה שם שלשלמה כאחת הם קדישים ומתקדשים. אבנים שחצבן לשם מת אסורות בהנייה. לשם חי ולשם מת מותרות בהנייה. הזורק כלי לפני מיטתו של מת לתוך ארבע אמות [שלו] אסור בהנייה. חוץ לארבע אמות מותר בהנייה. כל כלי בית הכנסת כבית הכנסת. ספסלה וקלטירה כבית הכנסת. כילה דעל ארונא כארונא. רבי אבהו יהב גולתה תחתוי ההן בילן. רב יהודה בשם שמואל. בימה ולווחין אין בהן משום קדושת ארון [ו]יש בהן משום קדושת בית הכנסת. אינגלין אין בו משום קדושת ארון. יש בו משום קדושת בית הכנסת. רבי ירמיה אזל לגוולנה. חמתון יהבין מכושא בגו ארונה. אתא שאל לרבי אימי. אמר ליה. אני אומר. לכך התנו עליו מבתחילה. רבי יונה עבד ליה מגדל ואתני עלוי. עילייא דסיפרין וארעייא דמאנין. מטפחות לוקחין ספרים. אפילו מטפחות תורה וחומשין לוקח בהן נביאים וכתובים. ספרים לא יקחו מטפחות. אפילו נביאים וכתובים [אינו] לוקח בהן מטפחות תורה וחומשים. כורכים תורה במטפחות תורה. חומשים במטפחות חומשים. [נביאים במטפחות נביאים.] תורה וחומשים במטפחות נביאים וכתובים. אבל לא נביאים וכתובים במטפחות תורה וחומשים. נותנין תורה על גבי תורה. וחומשים על גבי חומשים. תורה וחומשין על גבי נביאים וכתובים. אבל לא נביאים וכתובים על גבי תורה וחומשין. רבי ירמיה בשם רבי זעורה. תורה וחומשין ערק תנייה מינה. כותבין תורה נביאים כאחת. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים. אין כותבין תורה ונביאים כאחת אבל כותבין נביאים וכתובים כאחת. רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק. תורה וחומשין קדושה אחת הן. אין עושין תורה חומשין אבל עושין חומשין תורה. אמר רבי יוסה. הדא אמרה. תורה שעשאה חומשין בקדושתה היא. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן. תורה חסירה אין קוראין בה ברבים. והא תני. בבראשית עד המבול. בויקרא עד ויהי ביום השמיני. בוידבר עד ויהי בנסוע הארון. מותר לקרות בו ברבים. הדא ארסקינס אוקיד אוריתא דצנבראי. אתון שאלון לרבי יונה ולרבי יוסה. מהו לקרות בספר ברבים. אמרון לון. אסיר. לא דאסיר אלא מן גו דנפשהון עגימה אינון זבנין להון אחורי. וכן במותריהן. ממה שגבו גבאי צדקה והותירו. כהדא רבי חייה בר בא אזל לחמץ ויהבו ליה פריטין [ל]מפלגה ליתמייא ולארמלאתא. נפק ופלגון לרבנן. מהו שיהא צריך להפריש תחתיהן. רבי בא בר ממל אמר. צריך להפריש תחתיהן. רבי זעורה אמר. צריך להפריש תחתיהן. רבי אילא אמר. אינו צריך להפריש תחתיהן. רבי יסא בשם רבי לעזר אומר. אינו צריך להפריש תחתיהן. רבי יעקב בר אחא רבי יסא רבי לעזר בשם רבי חנינה. כל המצות עד שלא יינתנו לגיזברין את רשאי לשנותם. משניתנו לגיזברין אין את רשאי לשנותן.