תלמוד ירושלמי מגילה פרק ג הלכה ז

משנה: בחנוכה בנשיאים. בפורים ויבא עמלק. בראשי חדשים ובראשי חדשיכם. במעמדות במעשה בראשית. בתעניות ברכות וקללות. אין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא את כולן. בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין כסדרן ואינו עולה להן מן החשבון שנאמר וידבר משה את מעדי ה׳ אל בני ישראל מצותן שיהו קורין כל אחד ואחד בזמנו: הלכה: אין מפסיקין בקללות. אמר רבי חייה בר גמדא. אל תקוץ בתוכחתו. אל תעשם קוצים קוצים. אמר רבי לוי. אמר הקדוש ברוך הוא. אינו בדין שיהו בניי מתקללים ואני מתברך. אמר רבי יוסה בירבי בון. לא מטעם הזה. אלא זה שהוא עומד לקרות בתורה צריך שיהא פותח בדבר טוב וחותם בדבר טוב. לוי בר פאטי שאל לרב חונה. אילין ארורייה מהו דיקרינון חד ויברך לפניהן ולאחריהן. אמר ליה. אין לך טעון ברכה לפניו ולאחריו אלא קללות שבתורת כהנים וקללות שבמשנה תורה. רבי יונתן ספרא דגופתא נחת להכא. חמא לבר אבונא ספרא קרי שירת הבאר ומברך לפניה ולאחריה. אמר ליה. ועבדין כן. אמר ליה. ואדיין את לזו. כל השירות טעונות ברכה לפניהן ולאחריהן. אישתאלת לרבי סימון. אמר לון רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי. אין לך טעון ברכה לפניו ולאחריו אלא שירת הים ועשרת הדיברות וקללות [שבתורת כהנים וקללות] שבמשנה תורה. אמר רבי אבהו. אני לא שמעתי. נראין דברים בעשרת הדיברות. רבי יוסה בירבי בון. תומנתי פסוקיא אחרייא דמשנה תורה טעונין ברכה לפניהן ולאחריהן. בלא כך אין הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה. לכן צריכה. ראש חודש שחל להיות בשבת. אמר רבי יוסי בירבי בון. שירת הלוים לא יפחתו לה מששה קריאיות. סימנה הזי״ו ל״ך. רבי זעורה רבי ירמיה בשם רב. [שירת הים] ושירת דבורה נכתבים אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח. עשרת בני המן ומלכי כנען נכתבין אריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה. דכל ביניין דכן לא קאים. מאי כדון. למצוה [או] לעיכוב. אמר רבי לרבי חנניה בר אחוי דרב הושעיה. נהיר את כד דהוינן קיימין קדם חנותה דרב הושעיה חביבך. עבר רבי בא בר זבדא ושאלנן ליה ואמר בשם רב. לעיכוב. רבי חייה בריה דרבי אדא דיפו רבי ירמיה בשם רבי זעורה. צריך לאומרן בנפיחה אחת ועשרת בני המן עמהן. אמר רבי יוסי בירבי בון. צריך שיהא איש בראש דפא ואת בסופה. שכן הוא (סליק) [שניץ] ונחת כהדין קונטרה. רב אמר. צריך לאמר. ארור המן ארורים בניו. אמר רבי פינחס. צריך לומר. חרבונא זכור לטוב. רבי ברכיה רבי ירמיה רבי חייה בשם רבי יוחנן. רבי יונתן כד דהוה מטי לההוא פסוקא אשר הגלה נבוכדנצר הוה אמר נבוכדנצר שחיק עצמות. שכל נבוכדנצר דכתיב בירמיה חי היה. ברם הכא מת היה. ואין עולה להם מן החשבון. אית תניי תני. עולה להם מן החשבון. רבי זעורה אבא בר ירמיה רב מתנה בשם שמואל. הלכה כמי שהוא אומר. אינו עולה להם מן החשבון. כמתניתן. אית תניי תני. פותח ורואה גולל ומברך. אית תניי תני. פותח ורואה ומברך. רבי זעורה אבא בר ירמיה רב מתנה בשם שמואל. הלכה כמי שהוא אומר. פותח ורואה ומברך. ומה טעם. וכפתחו עמדו כל העם. ומה כתיב בתריה. ויברך עזרא את י י האלהים הגדול. במה גידלו. רבי גידול אמר. בשם המפורש. רב מתנה אמר. בברכה גידלו. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי. למה נקראו אנשי כנסת הגדולה. שהחזירו את הגדולה ליושנה. אמר רבי פינחס. משה התקין מטביעה שלתפילה. האל הגדול הגבור והנורא. ירמיה אמר. האל הגדול הגיבור. ולא אמר נורא. ולמה הוא גיבור. לזה נאה להיקרות גיבור. שהוא רואה חורבן ביתו ושותק. ולמה לא אמר נורא. אין נורא אלא בית המקדש. דכתיב נורא אלהים ממקדשיך. דניאל אמר. האל הגדול והנורא. ולמה לא אמר גיבור. בניו מסורין בקולרין. איכן היא גבורתו. ולמה הוא אמר נורא. לזה נאה להיקרות נורא. בנוראות שעשה עמנו בכבשן האש. וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה החזירו את הגדולה ליושנה. ועתה אלהינו האל הגדול הגבור והנורא שומר הברית והחסד אל ימעט לפניך וגו׳. ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה בדברים הללו. אמר רבי יצחק בר לעזר. יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי ואינן מחניפין לו.