תלמוד ירושלמי מגילה פרק ד הלכה א

משנה: הקורא את המגילה עומד ויושב. קראה אחד קראוה שנים יצא. מקום שנהגו לברך יברך. שלא לברך לא יברך. בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין שלשה. אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן. ואין מפטירין בנביא. הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה: הלכה: הקורא את המגילה עומד ויושב כול. מה. לשעבר. הא כתחילה לא. והא תני. מעשה ברבי מאיר שקרייה מיושב בבית הכנסת שלטיבעין ונתנה לאחר ובירך עליה. כיני מתניתא. מותר לקרותה עומד ומותר לקרותה יושב. מה נותנה לאחר ומברך עליה. זה קורא וזה מברך. רבי הונא בשם רב ירמיה. מיכן שהשומע כקורא. כתוב אשר קראו לפני מלך יהודה. ולא שפן קרייה. אלא מיכן שהשומע כקורא. מהו לעמוד מפני ספר תורה. רבי חלקיה רבי סימון בשם רבי לעזר. מפני בנה הוא עומד. לא כל שכן מפני תורה עצמה. זה שהוא עומד לקרות בתורה מפני מה הוא עומד. מפני כבודה או מפני כבוד הרבים. אין תימר. מפני כבודה. אפילו בינו לבינה. אין תימר. מפני כבוד הרבים. אפילו בינו לבין עצמו. מפני כבודה הוא עומד. אם אומר את כן אף הוא מתעצל ואינו קורא. רבי שמואל בר רב יצחק עאל לכנישתא. חד בר נש קאים מתרגם סמיך לעמודא. אמר ליה. אסור לך. כשם שניתנה באימה ויראה כך אנו צריכין לנהוג בה באימה ויראה. רבי חגי אמר. רבי שמואל בר רב יצחק עאל לכנישתא. חמא חונה קאים מתרגם ולא מקים בר נש תחתוי. אמר ליה. אסיר לך. כשם שניתנה על ידי סרסור כך אנו צריכין לנהוג בה על ידי סרסור. עאל רבי יודה בר פזי ועבדה שאילה. אנכי עומד בין יי וביניכם בעת ההיא להגיד לכם את דבר יי. רבי חגיי אמר. רבי שמואל בר רב יצחק עאל לכנישתא. חמא חד ספר מושט תרגומא מן גו סיפרא. אמר ליה. אסיר לך. דברים שנאמרו בפה בפה ודברים שנאמרו בכתב בכתב. רבי חגיי בשם רבי שמואל בר נחמן. נאמרו דברים בפה ונאמרו דברים בכתב ואין אנו יודעין (אילו) [איזה מהן] חביבים. אלא מן מה דכתיב כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל. הדא אמרה. אותן שבפה חביבין. רבי יוחנן ורבי יודן בירבי שמעון. חד אמר. אם שימרת מה שבפה ושימרת מה שבכתב אני כורת אתך ברית. ואם לאו איני כורת אתך ברית. וחורנה אמר. אם שימרת מה שבפה ושימרת מה שבכתב את נוטל שכר. ואם לאו אין את נוטל שכר. אמר רבי יהושע בן לוי. עליהם ועליהם דברים הדברים כל בכל. מקרא ומשנה ותלמוד ואגדה. ואפילו מה שתלמיד וותיק עתיד להורות לפני רבו כבר נאמר למשה מסיני. הדא הוא דכתיב יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא. וחבירו משיבו. כבר היה לעולמים אשר היו מלפנינו. תני. לא יהו שנים קורין בתורה ואחד מתרגם. אמר רבי זעורה. מפני הברכה. והא תני. לא יהו שנים מתרגמין ואחד קורא. אית לך מימר. מפני הברכה. אלא משם [שאין] שני קולות נכנסין באוזן אחת. תני. שנים קוראין בתורה. אין שנים קוראין בנביא. אמר רבי עולא. קראות בתורה. אין קראות בנביא. תני. אחד קורא בתורה ואחד מתרגם. לא אחד קורא ושנים מתרגמין. לא שנים מתרגמין ואחד קורא. לא שנים. קוראין ושנים מתרגמין. ובנביא אחד קורא ואחד מתרגם [ואחד קורא] ושנים מתרגמין. לא שנים קורין ואחד מתרגם ולא שנים קורין ושנים מתרגמין. ובמגילה אחד קורא ואחד מתרגם. אחד קורא ושנים מתרגמין. שנים קורין ואחד מתרגם. שנים קורין ושנים מתרגמין. והתרגום מעכב. אמר רבי יוסה. מן מה דאנן חמיין רבנן נפקין לתעניתא וקראיי ולא מתרגמין הדא אמרה שאין התרגום מעכב. אמר רבי יונה. אף על גב דאת אמר. אין התרגום מעכב. טעה מחזירין אותו. רבי יונה רבי ירמיה. חד מחזר. מנא. וחורנה מחזר. פטירין עם ירקונין. נאמר פטירין עם מרורין. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דאמר רבי [יונה]. מהו להביאן בתמחויין שלכסף. הוי דהוא מחזר. מנא. ויאמר. סלא. רבי פינחס מחזר. פטימין בני תורין. ויאמר תורין בני תורין. מניין לתרגום. רבי זעורא בשם רב חננאל. ויקראו בספר תורת. זה המקרא. מפרש זה תרגום. ושום שכל אילו הטעמים. ויבינו במקרא זה המסורת. ויש אומרים. אילו ההכריעים. ויש אומרים. אילו ראשי פסוקים. רבי זעורה בשם רב חננאל. אפילו רגיל תורה כעזרה לא יהא הוגה מפיו וקורא (כמות) [כמו] שנאמר בברוך. מפיו יקרא אלי כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו. והא תני. מעשה ברבי מאיר שהיה באסייא ולא היה שם מגילה כתובה עברית וכתבה מפיו וקרייה. אין למידין משעת הדחק. ויש אומרים. שתים כתב. כתב את הראשונה מתוך פיו וכתב את השנייה מתוך הראשונה וגנז את הראשונה וקרא בשנייה. רבי ישמעאל בירבי יוסי אומר. יכיל אנא כתב כל קרייא מן פימי. רבי חייה רבה אמר. יכיל אנא כתב כל קרייא בתרין מניי. היך עבידא. זבן בתרין מניי זרע דכיתן וזרע ליה וחצד ליה ועבד חבלין ותפש טביי וכתב כל קרייה על משכיהון. שמע רבי ואמר. אשרי (הגוי) [הדור] שאתם בתוכו. כיצד הוא מברך עליה. זכיי טבחא בשם רבי יוחנן. הרב את ריבך והנוקם את נקמתך הגואלך והמושיעך מכף עריציך. עד כדון בסוף. בתחילה. הרי היא ככל שאר מצותיה שלתורה. מה שאר כל המצות טעונות ברכה אף זו טעונה ברכה. כתוב בתורה ברכה לפניה ואין כתוב בה ברכה לאחריה. מה כתוב בה לפניה. כי שם יי אקרא הבו גודל לאלהינו. וכתוב במזון ברכה לאחריו ואין כתוב בה ברכה לפניו. מה כתוב בו לאחריו. ואכלת ושבעת וברכת וגו׳. מניין ליתן את האמור בזה בזה ואת האמור בזה בזה. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן. שם שם לגזירה שוה. מה שם שנאמר בתורה [ברכה] לפניה אף שם שנאמר במזון ברכה לפניו. ומה שם שנאמר במזון ברכה לאחריו אף שם שנאמר בתורה ברכה לאחריה. עד כדון כרבי עקיבה. כרבי ישמעאל. רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל קל וחומר. מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו טעון לאחריו. תורה שהיא טעונה ברכה לפניה אין דין שתהא טעונה ברכה לאחריה. עד כדון תורה. מזון. מה אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה טעונה לפניה. מזון שהוא טעון לאחריו אינו דין שיהא טעון לפניו. רבי יצחק ורבי נתן. רבי יצחק אמר. כי הוא יברך הזבח ואחרי כן יאכלו הקרואים. רבי נתן אומר. ועבדתם את יי אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך. אימתי הוא קרוי לחמך. עד שלא אכלתו. רבי אומר. מה אם בשעה שאכל ושבע את אמר. צריך לברך. בשעה שהוא תאב לוכל לא כל שכן. עד כדון מזון. תורה. מה אם מזון שאינו אלא חיי שעה טעון ברכה לפניו ולאחריו. תורה שהיא חיי עדי עד לא כל שכן. רבי זעורה בעי. אילין שלשה קרויות מה את עבד לון. כשלשה שאכלו כאחת או כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו. אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת. הראשון מברך ברכה ראשונה והאחרון מברך ברכה האחרונה והאמצעי אינו מברך כל עיקר. אין תעבדינון כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו. אפילו האמצעי מברך לפניה ולאחריה. אמר רבי שמואל בר אבדומא. למדו ברכת התורה מברכת המזון אלא לרבים. אם לרבים אפילו בינו לבין עצמו אינו מברך. אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסה. עשאוה כשאר כל המצות שבתורה. מה שאר כל המצות טעונות ברכה אף זו טעונה ברכה. אמר רבי שמואל בר נחמן. רבי יונתן הוה עבר קומי סידרא. שמע קלון קרויי ולא מברכין. אמר לון. עד מתי אתם עושין את התורה קרחות קרחות. משה התקין את ישראל שיהו קורין בתורה בשבתות ובימים טובים ובראשי חדשים ובחולו שלמועד. שנאמר וידבר משה את מועדי יי אל בני ישראל. עזרה התקין לישראל שיהו קורין בתורה בשיני ובחמישי ובשבת במנחה. הוא התקין טבילה לבעלי קריין. הוא התקין שיהו בתי דינין יושבין בעיירות בשיני ובחמישי. הוא התקין שיהו הרוכלין מחזרין בעיירות מפני כבודן שלבנות ישראל. הוא התקין שיהו מכבסין בחמישי מפני כבוד השבת. הוא התקין שיהו אופין פת בערבי שבתות. שתהא פרוסה מצויה לעני. הוא התקין שיהו אוכלין שום בלילי שבתות. שהוא מכניס אהבה ומוציא תאוה. הוא התקין שיהו הנשים מדברות זו עם זו בבית הכסא. הוא התקין שתהא אשה חוגרת בסינר בין מלפניה בין מלאחריה. אמר רבי תנחום בר חייה. מפני מעשה שאירע. מעשה באשה שבעלה קוף מכדרכה ושלא כדרכה. הוא התקין שתהא אשה חופפת וסורקת קודם לטהרתה שלשה ימים. רבי יוסה בשם דבית רבי ינאי רבי בא בר כהן בשם רב חונה. כדי לשבת ולשני ימים טובים שלגליות. רבי זעורה בשם רב יהודה. והוא שהגיע זמנה לטבול בנתיים. רבי בא בשם רב יהודה. ואפילו הגיע זמנה לטבול בסוף. והוה רבי זעורה מסתכל ביה. אמר ליה. מה את מסתכל בי. מה ידעת ולא נדע תבין ולא עמנו הוא. אתא רבי אחא בשם רבי תנחום בירבי חייה ואמר טעמא. ואפילו הגיע זמנה לטבול בסוף. אני אומר. שמא מעיינה רחוק והיא מתעצלת ואינה טהורה.