תלמוד ירושלמי מועד קטן פרק א הלכה ב

משנה: רבי אלעזר בן עזריה אומר אין עושין את האמה בתחילה במועד ובשביעית וחכמים אומרים עושין את האמה בתחלה בשביעית ומתקנין את המקולקלת במועד. ומתקנין את קילקולי המים שברשות הרבים וחוטטין אותן. ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת מקוות המים ועושין כל צורכי הרבים ומציינין את הקברות ויוצאין אף על הכלאים: הלכה: תמן תנינן. רבי לעזר בן עזריה אוסר עד שיעמיק שלשה או עד שיגביה שלשה או עד שיתן על הסלע. פתר לה תרין פתרין. בשהיה לו דבר ממועט בתוך ביתו מערב שביעית והוא מבקש להוציאו בתוך שדהו בשביעית הרי זה מוסיף עליו והולך משיפסקו עוברי עבירה. רבי לעזר בן עזריה אוסר. מה טעמא דרבי לעזר בן עזריה. שמא לא ימצא לו זבל ונמצא מזבל את אותו המקום. אתיא דרבי לעזר בן עזריה כרבי יוסה. כמה דרבי יוסי אמר. אין זבל מצוי. כן רבי לעזר בן עזריה אמר. אין זבל מצאוי. פתר לה פתר חורן. בשהיה לו דבר ממועט בתוך ביתו בערב שביעית והוא מבקש להוציאו לתוך שדהו בשביעית הרי זה מוסיף והולך משיפסקו עוברי עבירה. רבי לעזר בן עזריה אוסר. מה טעמא דרבי לעזר בן עזריה. שמא לא ימצא לו זבל ונמצא מזבל את אותו מקום. ולא כבר הוא מזובל מערב שביעית. רבי ירמיה רבי בון בר חייה בשם רבי בא בר ממל. מפני מראית העין. עד שיוציא עשר משפלות כאחת. ולית לרבנן מפני מראית העין. אמר רבי אידי דחוטרא. סלו ומגריפו מוכיחין עליו שהוא עושה אשפה. רבי יוסי בירבי בון אמר אילין שמועתא דהכא דתנינן תמן. רבי לעזר בן עזריה אומר. אין עושין את האמה כתחילה במועד ובשביעית. אמר רבי ירמיה. מפני שהוא מכשיר את צדדיה לזריעה. רבי ירמיה רבי בון בר חייה בשם רבי בא בר ממל. מפני מראית העין. הוון בעיי מימר. מאן דאמר תמן מפני מראית העין. וכא מראית העין. מאן דאמר תמן. מפני שהוא מכשיר את צדדיה לזריעה. וכא מה אית לך. לית לך אלא כהדא. שמא לא ימצא לו זבל ונמצא מזבל את אותו המקום. מה נפק מן ביניהון. חפר לעשות אמה שלביניין. הוון בעיי מימר. מאן דאמר תמן מפני מראית העין. וכא מפני מראית העין. מאן דאמר תמן. מפני שהוא מכשיר את צדדיה לזריעה. הרי אינו מכשיר את צדדיה לזריעה. הכל מודין שאם היה לו שם אבנים או צרורות או סיד או גיבסס מותר. ומתקנין את המקולקלת במועד. דבר שהוא לצורך המועד. אבל דבר שאינו לצורך המועד אסור. בשליחיד אבל בשלרבים אפילו דבר שאינו לצורך המועד מותר. כהדא דבני דסכותא איתפחתת במועדא ושרא לון רבי אבהו מעבדינה במועדא. בטריח וכיוונו לא סברנן מימר ובלבד שלא יכוין את מלאכתו במועד. אמרין. אין לא מתעבדא כדון לא מתעבדא עוד. איירא דציפורין איתפחתת במועדא. חברייא סברין מימר שרי מן הדא. ומתקנין את קילקולי המים. אמר רבי פינחס. לא אסר רבי ירמיה אלא משם הלכת הפטיש. בית עלמא דבר מקטיא איתפחת במועדא. רב חונה סבר מימר שרי מן הדא. ועושין כל צורכי הרבים. אמר ליה רבי מנא. ולא תני רבי שמואל. אלא להיות שפין את סדקיהן. וחוטטין אותן. גרפין לון. כיי דתנינן תמן. החוטט בצינור לקבל צרורות. ועושין כל צורכי הרבים. אילו הן צורכי הרבים. דנין דיני ממונות ודיני נפשות דיני מכות. ופודין את השבויין וערכים וחרמים והקדישות ומשקין את הסוטה ושורפין את הפרה ועורפין עגלה ערופה ורוצעין עבד עברי ומטהרין את המצורע ומפרקין את המנעל מעל גבי האימום אבל לא מחזירין אותו. ומציינין על הקברות. לא כבר ציינו מאדר. תיפתר שירד שטף שלגשמים ושטפו. ויוצאין אף על הכלאים. לא כבר יצאו באדר. תיפתר שהיתה השנה אפילה ואין הצמחים ניכרין. ומניין לציון. רבי ברכיה רבי יעקב בר בת יעקב בשם רבי חונייה דברת חוורן. רבי יוסה אמר לה רבי יעקב בר אחא בשם רבי חונייה דברת חוורן רבי חזקיה רבי עוזיאל בריה דרבי חונייה דברת חוורן. וטמא טמא יקרא. כדי שתהא טומאה קוראה לו בפיה ואומרת לו. פרוש. רבי לא בשם רבי שמואל בר נחמן. ועברו העוברים בארץ וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון. מיכן שמציינין על העצמות. אדם. מיכן שמציינין על השזרה ועל הגולגולת. ובנה. מיכן שמציינין על גבי אבן קבועה. אם אומר את על גבי אבן תלושה. אף היא הולכת ומטמא במקום אחר. אצלו. במקום טהרה. ציון. מיכן לציון. מצא אבן אחת מצויינת. אף על פי שאין מקיימין כן המאהיל עליה טמא. אני אומר. מת קמצוץ והיה נתון תחתיה. היו שתים. המאהיל עליהן טהור וביניהן טמא. אם היה חרוש בנתיים הרי הן כיחידיות. ביניהן טהור סביבותיהן טמא. תני. אין מציינין על הבשר שמא נתאכל הבשר. רבי יוסטא בר שונם בעא קומי רבי מנא. ולא נמצא מטמא טהרות למפרע. אמר ליה. מוטב יתקלקלו בו לשעה ואל יתקלקלו בו לעולם.